אני באמת מצטער שלא עדכנתי הרבה זמן. ניסיתי ולא הצלחתי.
אני גם יודע שהפוסטים דפוקים אחד אחד. לא נורא.
הו, אז שתיתי אחד, הוא הפך לארבעה, וכשנפלתי על הרצפה שתיתי עוד.
גם את ל"ג בעומר לא ממש תכננתי לחגוג, אבל בסופו של דבר יצא שהיה לי מה לעשות ואף נהניתי מאוד.
בשבע וחצי אלקין שאל אם אני רוצה לנסוע למסיבת סמית'ס. אמרתי- למה לא, ובירור קצר העלה שזה אפילו במקום שאמור להיות נחמד ועדי תהיה שם, עם אנשים טובים, אז בהחלט נשמע לי כמו משהו מעניין שכדאי לבדוק.
בסביבות עשר כבר הייתי באוטו של אלקין. לא אלאה אתכם בסיפורים על איך שאלקין הלך לאיבוד כאן באשדוד, ואחר כך איך שלא מצאנו את אלנבי בתל-אביב. באחת-עשרה נכנסנו למקום, freq שמו, מועדון קטנטן באלנבי עם דלת מוזרה.
חשבנו שאנחנו באיחור אופנתי, כי המסיבה התחילה כבר שעה קודם, אבל איכשהו היינו אפילו בין הראשונים שם, שילמנו כניסה (שילמתי פי ארבע מאלקין, ככה זה כשמוותרים על לימודי נהיגה) ונכנסנו, חיכינו לפנים מוכרות.
תוך כמה דקות הגיעה עדי יקירתנו, בחברת אסף חברה (יקירנו לא פחות) ועוד שתי חברות שכבר הספקנו לשמוע עליהן.
ישבנו קצת בבאר, הצגנו חותמות ועל כוס בירה ניהלנו דיונים מרתקים על בילי קורגן שהיה או לא היה נוכח במסיבה, הבירה היקרה להחריד של אסף ואיך אפשר בלי להזכיר את יו"ר נוער מרצ.
בשלב מסוים התחילו להשמיע שירים של הסמית'ס במסיבת הסמית'ס הזו, ועברנו לרחבה.
הרבה זמן עמדתי בצד, כי הייתי קצת עייף וחוץ מזה אני לא נוהג כל-כך לרקוד בדברים כאלה.
עברו שלוש בירות וכמה שירים, ופגשתי את כולם בבאר שוב. החלטתי לשתות את "הכתום כמו של עדי" אז צעקתי קצת על הבארמן החביב, שתיתי. עד לפני זה לא ממש שתיתי שום דבר רציני בחיים שלי. היה גועלי במיוחד, והמשכנו לשבת עד שבא שיר טוב. בשלב הזה כבר נכנסתי ורקדתי בכיף, נהנה מסמית'ס וסתם בריטפופ, ואנשים שרוקדים עם הרבה ידיים וצועקים את המילים לכל השירים. ככל שהכתום הזה השפיע יותר, רקדתי יותר ודי נהניתי מכל העניין הזה.
כאן כנראה החליטו עדי ואלקין שהם רוצים לשכר אותי, וניסו עליי תחבולות מורכבות של פסיכולוגיה הפוכה שבסופו של דבר הכניעו אותי ("היי שגיא, אולי תלך לשתות משהו?" "טוב").
לקחתי עוד בירה, והפעם היא היתה קצת ירוקה, מה שכנראה עבד עליי יותר ותוך כמה דקות כבר נפלתי על אחת הספות מחוץ למקום.
עדי ישבה לידי וניסתה לדרדר אותי לעוד אלכוהול, אבל אני עמדתי על שלי. לחצי שעה בערך. בינתיים צחקנו על זה ש"שגיא" זה כמו "גיא" רק בלי ש', ובדקנו אם עדי הולכת בקו ישר (כמעט, כמעט).
כשהגיע שיר טוב אמרתי לה שנרקוד ואז אני אשתה מה שהיא רוצה שאשתה. השיר נגמר מאוד מהר ולפני ששמתי לב אני יושב לידה מטושטש בבאר רואה אותה מסבירה לי איך להקפיץ טקילה. נו טוב.
אחרי זה היו הרבה שירים מחורבנים אז ישבנו בחוץ וציירנו להם דובים וחתולים על רשימת הקשר שהם חילקו. אני מוכרח לציין שיצא לי דובי-מוות ממש יפה ומדויק הפעם.
כשהבחנו שהמסיבה נגמרה בעצם, אסף וחבר שלו נפרדו מאיתנו והבנות התחילו להעלות הצעות, כשלפתע קול כלשהו הציע "אפטר אצל נמרוד ברנע!". המממ. ומה הטלפון שלי עושה אצל אלקין פתאום. אה, הוא מדבר עם נמרוד. הוא מאשים אותי בזה שלא הזמנו אותו למסיבה. אני מנסה לתפוס את הטלפון שלי וכמעט נופל.
בסוף הוא מגיע אליי והבנתי מנמרוד שהחלטנו לאסוף אותו ולנסוע לאנשהו. ושהוא רוצה לשבת עליי באוטו. המממ.
הצטופפנו ברכב, נסענו. צעקתי עליהם לשים את הפינק פלויד בדיסקמן, וכל דקה ביקשתי שיגבירו. כשהגיע Wish You Were Here התחלתי לדקלם את המילים, ובשורה השנייה כולם כבר הצטרפו אליי לשירת פינק-פלויד סוערת, כשאני משתדל לעשות גם את הסולו-גיטרה. וכך אנחנו נוסעים ברחובות תל-אביב, עם חלונות פתוחים, צועקים פינק פלויד בשלוש בלילה.
אה, מה אנחנו עושים ברחובות תל-אביב? מסתבר שאנחנו מחפשים את נמרוד ברנע. אה כן, ולי יש את ההוראות איך להגיע אליו. אז לא בהפתעה, הלכנו לאיבוד.
נעמה, ששכחתי את השם שלה כל הזמן, לקחה ממני את האטלס ואת תפקיד הניווט. אוף.
בסוף מצאנו אותו, אחרי שנכנסנו ויצאנו מרמת אביב פעמיים בערך. מחאנו כפיים לנהגנו המוצלח והרענו לנמרוד.
הוא ישב עליי. והיה נורא נעים.
נסענו לקנות קפה מסתבר. אנחנו שוב ברחובות שהלכנו בהן לאיבוד קודם. אלקין רב עם נמרוד על מוזיקה. נעמה משום מה עדיין מחזיקה את האטלס. עדי מתה.
ירדנו ברחוב. הרמתי את נמרוד והוא נורא נבהל מזה. התחלנו ללכת.
בסך הכל ארבע בלילה בעיר ללא הפסקה הזאת, אבל כל המקומות סגורים, אין בית קפה אחד. אפילו המכבסה שפתוחה 24 שעות הגיעה לשעה ה-25 שלה.
הלכנו דרך ארוכה, במהלכה הם כולם טענו שאני שיכור והתנגדתי, והראיתי להם שאני הולך קו ישר, והם אמרו שהוא לא היה ישר. אבל הוא בעצם כן היה. בינתיים דיברתי עם נמרוד על ימין ערבי ועם אלקין על אשדוד-סיטי שבה בטח יש בתי קפה פתוחים עכשיו, ועם נעמה על הרעיון של הצ'יטוס החדש שמשנה את הצבע של הלשון.
אה. וראיתי חנות שקוראים לה בלוך צ'יינג' וזה מאוד הצחיק אותי, שמכניסים שקל ויוצא יוני בלוך, או להפך.
טובבב... הגענו לאינטרנט קפה, שאפילו היה בו קפה. קניתי קפה לי ולאלקין ומאפה לעדי, והכריחו אותנו לשבת שם כי הכוסות לא היו פלסטיק. היה קפה גועלי. ומאחורינו הרבה אנשים משחקים קאונטר סטרייק ב-4 בלילה.
איפשהו תוך כדי שהתלהבתי לנמרוד שגם אני הייתי כותב פעם ואפילו הייתי מקבל כסף על זה, נשפך לי קצת קפה על המכנסיים. לא נורא, נכון? עדי הביאה לי מפית ונשאר כתם אבל לא נורא, סלחו לי. אוקיי, אני ממשיך לדבר. מישהו אומר משהו מצחיק.
כמעט כל שאר הקפה נשפך לי על המכנסיים, הנעליים והרצפה. כולם צוחקים עליי. אני מבקש מהמוכר קשית. הוא מציע לי סינר.
סוטים כולם.
החזרנו את נמרוד הביתה ואז הסענו את כולן לרעננה. הן אמרו משהו על הציניות שלי ושל אלקין, ולא הבנתי איזה ציניות לעזאזל. קבענו עם עדי, שבינתיים מתה שם במושב הקדמי, שנראה אותה בקרוב.
כולם הלכו. נעמה קראה לי שגיאקו.
שכבתי מאחורי אלקין, אבל היה אסור לי להרדם. שלא ירדם גם הוא. אז דיברתי, אני כבר לא זוכר על מה.
אה, כן. על המתכונת במתמטיקה. הוא שאל מתי היא, ואמרתי לו "מחר". והוא שם גז והגענו יותר מהר.
היתה זריחה אבל לא ראינו אותה בגלל הערפל הנוראי ברעננה.
הגעתי הביתה בשבע. הסתובבתי סהרורי חיפשתי מה לאכול. שכבתי במיטה בשמונה וחצי. בשתיים קמתי. הרגשתי ששכבתי שם ער כל הזמן, פשוט הרגשתי שכל הזמן הזה עבר. אבל כנראה שישנתי, כי לא עשיתי שום דבר אחר.
זהו.
פלויד הורוד - זרח, הו יהלום משוגע שכמוך!!
חלק מהזכויות שמורות
