כן, זה בדיוק מה שאתם חושבים.
בואו נודה בזה. לא ציפיתם לשום דבר אחר. יצאתי ל"הפסקה" במשך כל אפריל, ואז חזרתי בעיצוב מחודש וכל מיני דברים נחמדים, ניסיתי לעדכן כמו פעם, לא הלך, ניסיתי לעדכן פעם ב, וגם זה לא הלך. הפוסט האחרון הוא מלפני שבועיים.
אז הגיע הזמן להחלטה בוגרת.
פחדתי לעשות את זה כי האתר יקר לי. כתבתי כאן הרבה דברים שמצאו חן בעיניי ולא בעיניכם, וגם ההפך קרה מדי פעם. כתבתי על המון דברים, טובים ורעים, שקרו לי. פגשתי דרך התגובות פה כמה אנשים מדהימים שהם מאוד יקרים לי היום. הרווחתי הרבה.
אז ניסיתי לחזור למה שהיה פעם, אבל אני מניח שזה כבר אבוד. אני השתניתי, האתר השתנה, אתם השתניתם.
אז חשבתי, אולי לעבור למתכונת שונה, אבל גם זה לא ממש הלך, ובחודש האחרון כל מה שכתבתי היה כי ביקשו ממני לכתוב באתר, כי הרגשתי שאני חייב לכתוב באתר. לא כי רציתי.
כן, נו.
אני סוגר את האתר.
ואני לא מרגיש שאני צריך לתת סיבות. הכל ברור.
יצא וזה הגיע דווקא בימים של סערת רגשות. כמה סמלי.
כי כל פעם שנתקלתי בדברים כאלה שבשבילם באמת צריך "יומן", לא יכלתי לכתוב כאן. כי פרטיות לא היתה. בין הגולשים הקבועים (והקבועים פחות) לאתר הזה גיליתי חברים מהחיים, אנשים מהכיתה שלי, המחנכת שלי, דודה, ואפילו אבא מדי פעם.
אז מה כבר אפשר לעשות עם זה.
יכלתי היום גם להתלהב מהאלבום החדש שלי, מהערב אתמול, מדברים שקרו היום, מהמבחן ביום חמישי, מכל מיני דברים שקרו.
אבל אין טעם. זה כבר לא זה.
לא מאשים אף אחד. רק את עצמי. מעין מחסום כותבים שכזה, שנמשך יותר מדי. זה כבר קרה לי פעם ונאלצתי להפסיד עבודה אז. יעבור בסופו של דבר.
אז אני רוצה להודות לכל מי שקרא פה, מי שידעתי עליו ומי שלא ידעתי עליו, לכל מי שהיה איכפת לו מספיק בשביל לבוא בקביעות, לכל מי שעשה לי שמח בתגובה או שתיים, לכל מי שיצר איתי קשר בעקבות האתר, לכל מי שראה באתר הזה מספיק בשביל לקשר אליו ברשימות איכותיות, למי שרצה שאני אמשיך לכתוב, למי שעזר לי, למי שכתב במקומי, לכולם. אוהב את כולכם.
היה טוב.
ואני מבטיח שלא אעלם. עוד אחזור בדברים שונים. כאן ובמקומות אחרים. זו לא המילה האחרונה שתשמעו ממני, אז אין לכם מה לחגוג.
אבל זה כן הפוסט האחרון.
שלום ותודה על הדגים.
Radiohead - Hail to the Thief
אנשים שימשיכו לעדכן כשאני אפסיק, ובכך יאזנו את הקארמה של הבלוגספירה:
חלק מהזכויות שמורות