שנה טובה.
אני לא מתכנן אף ברכה חגיגית, וגם לא אפתיע עם איזה ספיישל מיוחד. לרובכם לא איחלתי שנה טובה. לאלה שכן, זה היה רק "שנה טובה".
ה"חגים" האלה תפסו אותי כשאני הכי לא מוכן.
אני לא חגיגי.
אני לא מרגיש טוב. אני מרגיש רע.
גלויות "שנה טובה" שזורמות אליי לדוא"ל רק גורמות לי להרגיש רע יותר. הן לא כנות.
אני לא אחגוג את חג ראש השנה, הבא עלינו לטובה. לארוחת החג כן יגררו אותי, כנראה. אבל לא התלהבתי מכך. אני מאוד שמח שיש לכולם חופש פתאום, זה כן. כולם מאושרים ונחמדים יותר.
לכולם יש תוכניות.
שנה שעברה עשיתי סבב טלפונים. רשמתי לי על דף את כל מי שיכלתי לחשוב עליו, שאני יכול להתקשר ולאחל לו חג שמח. היתה רשימה גדולה. מתחתיה עשיתי רשימה קטנה של דברים לאחל. התקשרתי לכולם. כולם היו נחמדים ושמחו לשמוע ממני, ובתוך זאת גם הופתעו מאוד לשמוע ממני. כן, גם אני אומר חג שמח לפעמים.
הפעם אני מסתכל על הדברים האלה ולא מבין את הטעם. לא מבין מה הרעיון בלטחון שנות טובות בתחילת השנה.
האנשים שאני אוהב, יודעים כמה אני אוהב אותם. הם יודעים שאני רוצה שיהיה להם טוב. מילולית, שיהיה להם טוב. שכל שנה ושנה, כל שבוע, וכל יום, הם ירגישו טוב. טוב עד כמה שאפשר. ואם הם לא יודעים, אז שידעו, עכשיו.
אני לא רוצה לסכם את השנה. אני לא רוצה לאכול ראשים של חיות. אני לא רוצה לפגוש את המשפחה שלא פגשתי מאז פסח.
אין לי כוח.
אני רק רוצה לשבת בבית ולראות את ספיישל דייויד לינץ' של yes2. מקווה שאני אספיק לכל הסרטים.
בכבוד.
Counting Crows - Raining in Baltimore
חלק מהזכויות שמורות