היתה שבת
שבת שעברה,
יצאנו ל"ערב השקה של לייבל חדש - יהיה מעניין", חשבנו. נסענו רבות והלכנו לאיבוד בדרך, אך בסופו של דבר הגענו למקום. מאחורי סוזן דלל, הו כמה פלצני, הבנו. נכנסו לחדר וההלם כבש את פנינו.
שישה עשר מיליון איש דחוסים בחדר קטן, מסתכלים על המדפים. על המדפים - עטיפות דיסקים. אבל לא סתם עטיפות. עטיפות מעוצבות. אבל לא סתם עטיפות מעוצבות. עטיפות אמנותיות.
מה שזה אומר בעצם, עטיפות אמנותיות, זה שהן מכוערות. היו שם, הרבה קרטונים קטנים, מכוסים בפייאטים, או כרוכים בחוטי חשמל, או צבועים בצבעי גועש, או מצויירים בקומיקס, או כתובים בערבית, ודברים מעצבנים שכאלה. כל עטיפה גם נמכרה כמובן, עם דיסק מוזיקה בפנים, תמורת המוני כספים.
אחת העטיפות היתה עטופה בשקית ניילון גדולה, ובתוך השקית צפה כמות של סבון נוזלי כתמתם.
הו הטמטום.
ושישה עשר מיליון האנשים, המון גברים מקריחים ונשים לבושות מצחיק, נראים בני כחמישים למרות שאני משער שהם מקסימום בני שלושים, בוגרי בצלאל ו"אמנים רב-תחומיים", מסתובבים בחדר עם כוסית יין ובוהים בהערצה בעטיפות. משוחחים במילים גבוהות על שובי ועל דובי.. רוכשים לעצמם עטיפות להציג על מדף איקאה בבית.
שמענו מחדר צמוד מוזיקה. הלכנו לפי הצליל והגענו ללונג שחור גדול שהסתיר את הכניסה. נכנסנו לחדר הסמוך ושם היה חושך מוחלט, פרט למסך קטן שנתלה מהתקרה והציג וידאו-ארט כלשהו. קבוצות צבעים מהבהבות ונעות לפי שום דבר בכלל. ברקע מוזיקת אלקטרו מציקה ורידנדנטית. שוחחנו בינינו על המשמעויות הפוסט-מודרניסטיות והאנטי-תרבות-הצריכה של הוידאו ארט לעומת המוזיקה. ואז התעייפנו לצחוק אז שבנו לחדר העטיפות.
בסופו של דבר החלטנו לברוח בבהלה.
ברחנו בבהלה, לקחנו את האוטו ועשינו חראקות בחניון. העלינו רעיון שנראה קצת לא קשור, אך סדרת טלפונים וניתוקים אישרה את הרעיון. לקחנו את הרכב ונסענו לרעננה. כמובן שאבדנו בדרך אבל בכל זאת. ברעננה פגשנו שתי בנות שבעות וקרות. הזמנו אותן להתחמם ברכבנו. הן התחממו ברכבנו. חיפשנו היכן לרדת מרכבנו אך לא מצאנו מקום מתאים. אז סתם ישבנו ברכבנו והתחממנו ודיסקסנו שובי ודובי.
בשלב מסוים גילינו שממש מולינו נסגרת לה פיצוציה בשעת הליל המאוחרת. הבנו שהדבר זהה במשמעותו לצפייה בשקיעה. דמענו.
האזנו לשיר העברי הגאוני ביותר - שנקרא למרבה הפלא '12 טון'. פיזרנו הביתה וחזרנו אשדודה. אלקין ירד בבורקס. אני ירדתי בבית.
ועם כל זה, היתה שבת מאוד חיובית.
אני חושב.
**
היום שלשוש.
מחר אני קם בשעה לא סבירה.
מחרתיים בשעה קצת יותר - מחרתיים חוזר מאוחר - קאבום.
ואז סופ"ש חופשי.
מה נחמד.
מאת
ביום רביעי, 8 בדצמבר 2004, 11:02.
