השיחה נותקה
מה זה אומר, כשקשר מתנתק?
זה לא שקשר הוא מילולי, קשר של שני חבלים, שלי ושלו. ואז יום אחד הקשר נחלש ומתנתק ואנחנו לא נוגעים אחד בשני אף פעם יותר. זה הרי, לא נכון.
כשאומרים שהקשר התנתק זה בדרך-כלל תירוץ, אני חושב.
זה יכול לקרות בגלל כל כך הרבה דברים.
אבל הם בכלל לא משנים. מה שחשוב הוא, שאתמול היה לך בנאדם בתוך הלב, שחשבת עליו ואהבת אותו והכרת אותו ונהנית איתו. והיום, זה רק עצוב, לחשוב עליו ולאהוב אותו ולפגוש אותו. כי דברים... השתנו.
אבל למה זה צריך להשתנות?
אני מסתכל על החיים שלי כאוסף של תקופות. בכל תקופה היה לי משהו שנצמדתי אליו. חבר, או תחביב, או מקצוע... משהו שיכולתי להתמקד בו ולשכוח מכל השאר. אני לא יודע למה בעצם אני עושה את זה, אבל זה מה ששמתי לב אליו בקשר לעצמי.
היו הרבה אנשים שהצלחתי להתקרב אליהם. אני אומר את זה בכנות.
בדרך-כלל קשה לי לפגוש אנשים חדשים. התהליך שנעבור עד שנהיה חברים יהיה ארוך ומייגע... אבל יצא לי לעשות את זה הרבה.
במיוחד בשלוש שנים האחרונות. מצאתי אנשים שאני יכול להכיר ברמה כל-כך קרובה, ואמיתית וטובה. אני יכול לספור את הקרובים באמת על האצבעות אבל כל אחד מהם מספיק, כל אחד מהם אדם מדהים ויפה ושמח לי להכיר אותו.
וכבמעשה קסם אני מתרחק מכל אלה, אחד-אחד או כולם ביחד, בשלב זה או אחר. מתרחק לגמרי.
אם זה אכן היה קשר שמתנתק, זה היה יותר כמו קריעה מתמשכת וכואבת של החבל עד לניתוק שיעיף כל אחד מאיתנו לעזאזל.
עולים בראשי כל כך הרבה שמות. אנשים שאהבתי עד עמקי נשמתי, שאני עדיין אוהב אם תהיה לי ההזדמנות. אבל... הכל השתנה.
ולמה זה צריך להשתנות?
אני לא מצליח לחשוב על זה בהגיון. זו חייבת להיות בעיה אצלי, אם זה קרה עם כ"כ הרבה אנשים, עם כולם בעצם. זה לא נראה כמו משהו נורמלי, שקורה אצל אנשים אחרים.
אני לא מבין למה... זה הדבר שהכי מציק לי אצלי, בעצמי, בחיים שלי.
לפני שנה וקצת היו פה, בחדר הזה, מיליון אנשים, במסיבת גיוס שלי. אני חושב על כל אחד מהם. עם כל אחד המשכתי לעוד תקופה, עם חלק קצרות ועם חלק ארוכות. אבל זה נגמר. זה לא כמו שהיה פעם.
הכי קרובים שבעולם, ואז קורה משהו, שטותי שכזה. אולי לא דיברנו הרבה זמן, נגיד, שבועיים, או אפילו חודש. ואז כבר אי אפשר לחזור. כבר אי אפשר לדבר כרגיל. הכל מרגיש לי שונה. הכל השתנה...
אבל למה?
*
מוקדש ליריב, טל, אייל, מתן, יאיר, אלון, עומר, ליאור, רוית, טל, נמרוד, נוגה, תומר, סיון, ענבל, שחר, נופר, סיוון, אביתר, דני, איתי, עדי, אלון, אורי, גלעד, נדב.
ולכל השאר.
*
לא עבר זמן רב עד שהאתר האישי שלו שימש לו ככר לדמעותיו הגותיות המיוסרות, כבלוג לפוסטים בכייניים ואובדניים, כבאר לתהיות חסרות תשובה.
וכך, הפר את ההבטחה שלו לעצמו לשמור על אתר נקי וכיפי.
ועל זה אמר
חבל.
מאת
ביום רביעי, 15 בדצמבר 2004, 10:15.
