זו אותה תחושה
כמו כשנוהגים ואז פתאום מרגישים שהחגורה קצת לוחצת על הבטן, אז מנסים למתוח אותה קצת אבל מגלים שהיא לא זזה. ופתאום מבינים שהיא לא זזה בגלל מנגנון הבטחון. ופתאום מגלים שהוא הופעל בגלל שנוסעים במהירות 160.
זה כאילו שהרכב מנסה לאותת לך שאתה נוסע מהר. ואתה מבין את זה, כי ידעת את זה כבר אבל ניסית לא לחשוב על זה, ואתה מבין את זה שוב ואתה אומר לעצמך - נו לא נורא, זה בסדר, אני אסתדר. רק תן לי למתוח קצת את החגורה המזורגגת.
אבל הוא לא נותן לך. זו מעין מערכת שאמורה להגן עליך למקרים של בלימה פתאומית. מקרי חירום כאלה, שאתה עלול ליפול במהירות - אז הרכב מגן עליך ומחזיק אותך טוב טוב בכסא עם החגורות האלה שלא נמתחות בחיים במהירות גבוהה.
וזה מצחיק כי המון פעמים לאנשים בכלל לא קורה כלום והם רק מקבלים מכות ונשרטים ונכווים מהחגורות שתופסות אותם חזק מדי לכסא, מחזיקות אותן בכוח, עקשניות ולא מתפשרות, לא מסכימות להקשיב לבנאדם, שאולי הוא יודע מה הוא עושה ואולי הוא לא באמת הולך להתהפך אלא סתם רוצה קצת לסדר את החגורה שיהיה נוח וסתם רוצה לנסוע קצת על 180.
יש אנשים שבאמת יכולים להסתדר עם מהירויות גבוהות, אתם יודעים. זה שבנאדם נוסע מאתיים לא אומר שהוא הולך לאבד שליטה. יש כאלה שיכולים להסתדר עם זה ויודעים מה הם עושים.
אז כשאני מנסה למשוך את החגורה והאוטו לא נותן אני באמת מבין שהוא רוצה שאני אאט קצת וארגע קצת ואקח את הזמן, אבל לא כל-כך איכפת לי. אני מחזיק את ההגה ביד רפויה ומסוגל ברגע של טירוף לעצום עיניים ולהרגיש את עצמי מתהפך ומתגלגל במורד הכביש ודורס שלושת אלפים הולכי רגל ורוכבי אופניים, אבל..
ממש לא איכפת לי.
--
וזה מצחיק כי אהיה כאן יום שני.
מאת
ביום ראשון, 30 בינואר 2005, 10:27.
