כוכביות רודפות אחריך
לא מזמן, ואני לא זוכר מתי או איפה או באיזה הקשר, הלכתי איפשהו וראיתי זוג שעומד לידי, באמצע הרחוב, ומתווכח. הויכוח שלהם נראה כאילו לקוח מאופרת הסבון האופנתית האחרונה, עם מילים גבוהות, הרמת קול, הרמת ידיים (לאוויר, לאוויר) ושטויות שכאלה.
לא יכולתי שלא לחשוב לעצמי "ג'יזס, איזה מושפעים. לא כל דבר בחיים חייב להיות מועתק מהטלויזיה!".
ואז, בלי קשר לכלום, זה היכה בי... אולי, אנשים לא מחקים את הטלויזיה. אולי, באמת, כמו שאמור להיות, הטלויזיה מחקה את האנשים. וכל הדברים שאני רואה וחושב לעצמי "חה, זה יכול לקרות רק בסרטים"... אולי זה באמת קורה איפשהו. למישהו. אולי כל הדיאלוגים האלה שוחקו כבר, אבל היו אמיתיים.
אולי לא הכל מזויף כמו שחשבתי.
אבל אז
נגמרה לי הפסקה
ולא ידעתי איך להמשיך את הפוסט משם
אז הפסקתי.
***
פעם, לפני שרציתי להראות לכם את העולם כולו בכל פוסט ופוסט, היה לי הרבה יותר קל לכתוב...
כשהייתי אזרח, והייתי עושה דברים, ומדבר עם אנשים, לא היה קשה לכתוב שלושה פוסטים ביום על נושאים שונים, דברים שונים שקרו לי. היצירתיות געשה והפצצתי את האתר בשטויות. אלפי שטויות שהרכיבו, בסופו של דבר, עולם ומלואו. אלפי שטויות שרצו לי בראש ובעצם כשהן ביחד, הן אני.
***
פעם, לפני שכתבתי על כתיבה, ולפני שהפרדתי נושאים עם כוכביות או קווים או סימנים מאגניבים, היה כאן גם פחות צבעוני, פחות מאתגר מבחינתי ויותר בכייני ופשוט.
ככה שאולי.
***
יצא לך פעם, לראות סרט ואז כשהוא מסתיים, פשוט להרביץ rewind ולראות אותו שוב, מהתחלה? זה ממש מה שהתחשק לי לעשות עם "דוני דארקו", שראיתי לראשונה היום (כן, כן, בושות וכו'. תמיד רציתי לראות אותו אבל רק עכשיו יצא בגלל שני תמריצים: תוכנת הורדות חדשה, וכתבה על הסרט במעריב תרבות של הסו"ש).
אבל החלטתי, שניתן לסרט להתייבש בראש, לפחות שבוע, ואז נראה שוב. כי צריך לראות שוב – כי פספסתי הרבה מילים, ורמזים, ואת הסוף. אבל כי אי אפשר ישר – כי זה יוזיל.
אבל בסך-הכל, ממש אהבתי. סרט עם איכות נסתרת, מאיימת משהו. מאוד קלאסי ונעים למגע (למרות שהמגע הוא בעצם מכת גרזן בראש, או משהו).
אראה שוב ואהיה חכם יותר.
ובמסגרת הקדשת-גימלים-להשכלה-קולנועית זו: בקרוב מאוד – אדפטיישן ב"יס אוסקר"! הוריי! עוד סרט שרציתי ולא יצא.
בקרוב גם (תלוי בתוכנה המזורגגת): "סנאץ'" ו"המספריים של אדוארד"!
(אני מרגיש ממש כמו בפרויקט "סרטים שצריך לראות" ז"ל)
Rega Lifney – Free
