פרידה אחרונה.
כל כך הרבה מילים כבר נכתבו עליו.
כל כך הרבה הכירו אותו. כל כך הרבה אהבו, ושומעים אותו עד היום.
אין לי מה לחדש עליו.
אבל מוכרח לספר.
על ההרגשה המדהימה שבהתחלה של "Mojo Pin". השניות הראשונות האלה, שהן כל כך שקטות, אבל אתה יודע שהן שם אז אתה רק מגביר ומגביר, ויותר לא מנמיך למשך כל התקליט. ובמשך כל התקליט אתה למעלה, מרחף, שט בשמיים כחולים אבל כמעט שחורים, ונקיים.
קניתי את האלבום הזה כשהייתי בטירונות. נהגתי להאזין לו במשך הנסיעות הארוכות לבסיס או חזרה. שמעתי אותו שוב ושוב, ברצף, ואף פעם לא הרגשתי שנמאס. יכולתי להרדם בנסיעה, עם האוזניות עליי, ולא הרגשתי אף פספוס. כי שמעתי את המוזיקה גם בשנתי, הייתי עם הדיסק הזה באוזניים גם בחלומות.
וכך קרה שבכזו קלות, השגתי את החופש שלי. כך, ביום ראשון ממש לפני שהמפקדים מתזזים אותנו למשחקי א'-ב', וביום שישי ממש לפני שחוזרים לבית הנכסף, הייתי שומע את המוזיקה המדהימה שלי וזוכה לחיים שלי.
כל פעם מחדש.
Just hear this and then I'll go,
You gave me more to live for,
More than you'll ever know.
ומהר מאוד, מהר מדי, מגיע השיר הזה, הכי יפה באלבום. הקצב אחיד, העיבוד של הגיטרה אוריינטלי משהו, וג'ף חוזר ושר - אבל זה מרגיש כאילו הוא צועק, כאילו הוא עומד עכשיו על אדן החלון וקורא לה.
Kiss me! Please, kiss me!
But kiss me out of desire, babe,
And not consolation.
You know, it makes me so angry,
'cause I know that in time
I'll only make you cry
This is our last goodbye.
וכל האלבום הזה, הוא Last goodbye. כל שיר הוא פרידה אחרונה, הוא תמצית של סיום תקופה והבנה ופרידה ועזיבה למקום אחר, טוב יותר.
הקול של ג'ף שקט מאוד. הרגשות גועשים מאחור, מבעבעים לתוך הקול. שום דבר לא מוחלט. "איפה האהבה שלי?" הוא שואל, אבל אף אחד לא עונה, אז הוא פשוט ממשיך לבית הבא.
הקומפוזיציה. התזמון של הכל. ממש כמו תזמורת קלאסית, הכל מחושב חוץ מהכלי המרכזי, הבאקלי, כלי בעל צליל נוגה שיכול, לפעמים, בסופם ובשיאם של שירים, להתפרץ ולהשבר לצליל של כמעט-בכי. ואז, לשוב לסורו.
המנטרה של "Oh, that was so real", הגרסה המבריקה של "הללויה" שללא ספק מתעלה על כל מקור, השורה "אולי אני צעיר מדי כדי למנוע מאהבה טובה להתקלקל", הקול המזמורי והזועק ב-Corpus Christi Carol, המילים שתמיד מלאות בתקווה וחלומות.
אבל בעיקר.
התמונה הזו מאחור. ג'ף מרחף מעל גרם מדרגות, מסתכל עליי בחיוך מחוכם.
כבר אז יכל לעוף.
Well, the bells out in the church tower chime
Burning clues into this heart of mine
Thinking so hard
On her soft eyes
And the memories
Offer signs
That it's over...
It's over.
