אז מי אתה?
אתה בחדר מלון כלשהו.
כמעט שעה ישבתי שם עם טעם של בוקר, חשבתי והרהרתי והחלטתי לעשות דברים, אבל לקום על הרגליים ולצחצח שיניים, את זה לא יכולתי להחליט לעשות. האור של השעון סינוור אותי ולא ידעתי אם זה 10:16 או 16:10. ובמחשבה שכבר ארבע אחר הצהריים, הכל כבה והתריסים נסגרו וקמתי.
ולעולם לא תדע מאיפה הם באים כולם, מאין כל זה צץ ומתעורר לצורות כה יפות על חתיכת לבן וירטואלי, מרכיבות שרשראות של משמעויות ואנטי-משמעויות וחיים שלמים שלא קיימים מחוץ ללבן. לעולם לא תבין כיצד תגובות כימיות והתערבויות הנפש יוצרות חיים חדשים שלולא אמצעים כאלו או אחרים שהמציא האדם היו מתים מהר יותר משחשבת עליהם.
אין לך מושג כמה זמן אתה פה.. או איך הגעת לכאן..
רק איזה חדר מלון אנונימי. לא יגיד לך שום דבר.
בימים האחרונים אני מגיע להרבה דברים שמסתבר שחסרים לי בחיים, או גם דברים שיש או יכולים להיות וכשחושבים עליהם באמת באמת, הם למעשה די מיותרים. מה שנחמד זה שעם הזמן היעדים לא מתבהרים, אלא להפך.
הרופא שאל אותי שלשום "כמה זמן נשאר לך לצבא?"
-"אה, שנה וחצי."
-"ממ. ומה תעשה אחר כך?"
-"מה, אממ, אוי.. אממ..."
-""
-"אני לא יודע, דוקטור."
-"ממ. טוב. אל תעבוד בתעשיה כימית, טוב?"
-"סבבה."
דבר אחד אבל, הפתיע אותי. אני זוכר שכשרק התגייסתי והייתי יוצא הביתה פעם ב, הייתי יורד מהאוטובוס באשדוד והעיניים שלי היו חוטפות הלם מכל צבע שהוא לא ירוק. הן היו מתענגות על הבניינים הגבוהים והקניונים הגדולים (ה'קניון' של בהל"צ לא נחשב), הן התלהבו מפרסומות ושלטים וטלויזיות, הן ריירו על בנות בבגדים צבעוניים ועל שיער יפה וגוף שאפשר לראות.
ומה שהפתיע אותי הוא ש, זה עדיין קורה. ניסיתי להסתיר את זה מעצמי אבל עדיין, בכל פעם שאני מגיע הביתה אני חוטף שוק קטן של אזרחות. של יופי צבעוני ועליז ולא-אכפתי בעליל.
מאות אנשים הולכים ברחובות ובקניונים ונוסעים בכבישים ולא איכפת להם בכלל מהמלחמה שמציצה להם מאחורי הגב. בנות בבגדים צבעוניים מסתובבות עם חברות שלהן ומצחקקות ברחוב ולא איכפת להן שחברים שלהם נמצאים עכשיו, או תכף יהיו, במלחמה הזו.
אם לצטט משהו יפה שאמר מישהו מטומטם: "באמצע השבוע בישראל, אין ברחובות בנים בני 18-21. הם כולם לא קיימים, ומבקרים רק בשבתות".
כמה עצוב עוד אפשר להיות?
ואלרגיה לשחור. נו. באמת.
מתנגן לי רק שיר אחד בראש כל השבוע למרות שרק עכשיו שמעתי אותו. והוא מתקשר להכל אבל לא נוגע בכלום. כמו רוח.
You touch me,
I hear the sound of mandolins.
You kiss me,
With your kiss my life begins.
You're spring to me,
All things to me,
Don't you know you're
life itself?
Like a leaf clings to a tree,
Oh my darling, cling to me.
For we're creatures of the wind,
And wild is the wind,
So wild is the wind.
כלום במגירות, אבל אתה מחפש בכל זאת.
שום דבר חוץ מתנ"ך.
שבוע טוב וחג שמח. תראו אותי (אולי) אחרי החג.
חלק מהזכויות שמורות