לחשושים נומינליים
ולאתגר ההוא (הגיע הזמן לא (?)).
1-
מעולם לא: עישנתי (סיגריה, נרגילה, או דברים אחרים; אפילו לא לשכטה אחת), התמסטלתי, לקחתי אנטיביוטיקה ללא מרשם, אכלתי חזיר, פירות ים או שרימפס, מכרתי משהו, שתיתי אבסינט, מילאתי טוטו (או לוטו), שמעתי רדיו ליותר משעה, נהגתי רחוק יותר מכוכב-יאיר, עברתי בחינת ריצת אלפיים (אבל 3,000 כן), יצאתי לטיול ברצון ובהחלטה, ארגנתי מסיבה, חגגתי את ט"ו בשבט, או ט"ו באב, עשיתי דיאטה, ראיתי סדרה מההתחלה עד הסוף, קניתי דיסק והתחרטתי על זה לחלוטין, הקלטתי חדשות, נרדמתי מספירת כבשים, גרמתי למישהו לשמוח (אבל לבכות כן).
פעם אחת: צעקתי מהחלון באמצע הלילה, התיישבתי באמצע רחוב, אכלתי סושי, המצאתי קוקטייל (ויצא חרא), יצאתי למועדון, השתכרתי עד ששכחתי מה עשיתי, ראיתי סרט יותר מעשר פעמים, התנשקתי, פגשתי את רם אוריון.
2-
לפעמים, יש לי הרגשה שאני עלול להיות שקרן פתולוגי. אני משקר ותוך כדי המילים חושב על זה ולא מבין בשביל מה, לא רואה כל סיבה הגיונית, הרי כל שאר הדברים שיכולתי לומר היו בסדר באותה מידה, אז בשביל מה, ואני ממשיך ומספר ובונה תאוריות ובונה בראש שלי את כל הסיפור ואיך להמשיך ואיך לעשות את זה, ככה שהכל מאורגן לי מראש. הבעיה שלי היא שאני גם שקרן גרוע, אז אף פעם לא מאמינים לי ותמיד שואלים אותי שאלות מתקילות ואני משיב בהברות לא ברורות ובהייה מסכנה אז מניחים לי לנפשי. זו אחת התכונות הכי מטומטמות בי אבל לא הכי.
3-
אתמול ושלשום (והכוונה היא לרביעי וחמישי, כי עכשיו עדיין הערב של שישי, ושיזדיין השעון) היו לי היומיים הכי עמוסים, מעניינים ורוויי-פעילות. ביומיים האלה בצבא עשיתי יותר ממה שעשיתי בכל השירות שלי.
ואני לא יכול לספר לכם על זה אפילו מילה אחת.
מי שחושק בלפיד/שרביט/מקלון/מקל שיגיד לי. אין לי חברים להעביר את זה להם.
**
זו ללא ספק הסיבה להמצאת האינטרנט.
אזהרה: פנו שעה-שעתיים לפני הלחיצה על הקישור. ההתמכרות מובטחת.
מאת
ביום שבת, 29 באוקטובר 2005, 11:30.
