סקסי להחריד.

זה מתסכל.
המחשב שלי מכבה את עצמו כל מס' דקות אקראי עם הודעה מראש. את ההודעה אפשר לבטל, אך את הכיבוי לא. במגירה יושב כבר זמן רב פתק צהוב (של Affilgem. את חבילת הדפים הרמתי מפאב תל-אביבי ואני לא מוצא.) עליו כתובים שלושה דגמי מחשבים שאני רוצה לקנות. חייב בשביל להחליף את מחשבי שהפך לזוועה כך שאוכל לעבוד כמו בנאדם.
אני מתחיל לעבוד. כמו בנאדם.

מרגיש אזרח: פעם בשבוע יוצא לי לעשות סבב אתרי דרושים, סבב מודעות חיפוש שותפים לתל-אביב, תכנונים פיננסיים. זה קורה ואין מנייאק שיעצור אותו.
מרגיש חייל: פותח עיתון ברכבת (על אזרחי) והדף שהכי מושך את העין הוא הדף עם התמונה הגדולה של החיילים. ראשי תיבות, מושגים ושמות שלא אמורים להופיע על דפי עיתון. קצין ושני חיילים בקדמת הקרון בוחנים אחד את השני על מיקומי כפרים ומספרי צמתים באיו"ש, ואני מתרגז בצד.
מרגיש פספוס: עדיין יש לי עוד 12 ימים. ואז חודש ושבוע של התנהלות לא ברורה.

כתיבה מודגשת-חלקית היא התנהגותו של הרוצה למחוק; ואם רצית למחוק אז למה לא פשוט מחקת?

כבר חודש יש לי קובץ טקסט על הדסקטופ. post.txt קוראים לו, ובפנים שתי מילים: סקסי להחריד.
אני לא בדיוק זוכר למה התכוונתי. באמת שאני לא מצליח לחשוב על זה.
אפשר בהחלט לקשר את זה לכאן: סקסי להחריד. אבל זה לא היה הרעיון המקורי.

אולי באמת יש לי נטייה לריב יתר על המידה. גם אם כן, אני לא מבין איך זו אשמתי. למה שארצה בזה? חוץ מכמה בני-זונות שהורסים לכולם, אני באמת אוהב אתכם.

עוד מעט אתחיל בחיים חדשים, חדשים לחלוטין; תחומי עניין חדשים, עבודה חדשה, משימות חדשות, זמן פנאי חדש, החלטות חדשות, מקומות חדשים. אתפלל ש: אנשים חדשים, השגים חדשים, גילויים חדשים, חיבור לישנים.

בלילה של יום רביעי הייתה לי נסיעה-לוכסן-שיחת נפש במשך כמעט שעתיים, עם מישהו כל-כך לא רלוונטי שזה היה בדיוק במקום. מעולם לא שתקתי ככה באמצע שיחה. באתי עם בעיה והוא קלע לכל הנקודות והבהיר לי הכל. הפתעה ענקית לחיוב.
אין טוב בעולם.

אני בעיקר מתעניין, בעיקר מדבר, בעיקר בודק את האופציות, בעיקר שומע מוזיקה, בעיקר ישן. אין הרבה יותר מזה. סימני שאלה מזדיינים.

איפה אתם?

Our hero, Optimus Prime! n0where!