אני מכיר פיה.
היא באה לבקר מדי פעם, נכנסת דרך החלון שלי בחדר, להגיד שלום, לשאול מה נשמע, לבדוק אם אני צריך משהו.
יש לה שמלה ורודה גדולה, ונעליים ארוכות צבעוניות כאלו של פיות, ויש לה שיער ארוך ושחור וכנפיים נוצצות ומושלמות, שנעות בקסם מדהים.
כשהיא מעופפת באויר, היא יפהפיה. וכשהיא נוחתת על הארץ, היא עוד יותר. כשאני שומע את הכנפיים שלה מרחוק, אני כבר מרגיש טוב. כי אני יודע שהפיה שלי מגיעה אליי עכשיו, לשמח אותי טיפ-טיפה, כמו שצריך.
הפיה הזו, היא היצור הכי מתוק בעולם. היא חמודה, היא מתחשבת, היא מצחיקה, וכשאני מדבר איתה היא ישר מבינה למה אני מתכוון ויודעת בדיוק מה להגיד כדי לעזור.
היא יודעת המון, ולא אכפת לה לסבול אותי, ומדי פעם כשיש לה שאלה, אני מאושר שאני יכול לענות לה ולעזור.
והיא עוזרת לכולם, היא הפיה של כל מי שמכיר אותה. היא טובה ביסוד ולעולם לא רוצה לפגוע, גם במי שהיא לא-כל-כך אוהבת. כזו טובה היא.
לפיה הזו קוראים עדיקו. ואני מאושר שיצא לי להכיר אותה, כי
אני מכיר פיה.
חלק מהזכויות שמורות