סגרנו את החודש.
קצת למטה: ולענייני היום
חודש ינואר היה החודש הראשון של n0nick.net כאתר רציני. את המערכת של האתר אמנם סיימתי לבנות כבר באמצע דצמבר, אך עד ינואר האתר לא עודכן משהו.
ב-7 בינואר האתר עלה לשרתים הנהדרים כאן ב-TwistHost ונעשה נגיש לכולם, לא רק למי שמוכן לסבול טעינה ארוכה של דפים מהמחשב הפרטי שלי.
הסטטיסטיקה שלי מראה על 26,077 "פגיעות" באתר, נכון לאתמול בלילה. "פגיעה" היא כל פעם שמשתמש טוען דף. מספר הגולשים היחודיים שהגיעו לאתר שלי עומד על 873.
אני מוכרח להודות שזה מדהים אותי. כל מה שעשיתי היה לתת קישור פה ושם באייסיקיו, שום דבר מיוחד, אבל בסופו של דבר האתר יצא בדיוק כמו שרציתי, ואנשים באמת מספרים לי שהם נכנסים לקרוא (גם בלי שאני אבקש מהם), והם מגיבים ומשתתפים ומנדנדים לי כל חמש דקות שאני אעדכן כבר.
תודה.
עברנו הרבה החודש, היה סילבסטר, היו שחיתויות, היה כנס, היתה בגרות, היה שקט, היתה פיה, היה אורח, היתה הופעה, היתה פיצה (ועוד אחת) ו.. אוף, כמה קישורים אפשר כבר.
אה כן, והיו בחירות.
אני מנסה לשמור על איזון בין תיאוריות רציניות ומשמימות ובין פוסטים משוגעים ומוזרים. אני חושב שמצליח.
מקווה שהאתר ימשיך ויגדל כמו החודש.
ועכשיו לענייני היום.
ומכיוון שהשעה 2:30 בלילה שלפני שבת, ב"היום" אני מתכוון ליום שישי.
ביטלו לנו שעת אפס של ספורט. כבר חודש שמבטלים את השעה הזו, אבל לי זה לא כ"כ מפריע, השנה נכחתי בשיעורי ספורט פעם אחת בלבד.
אז הגעתי בשמונה, תמים ובטוח שיהיה עוד יום סביר-ומעלה.
הבוקר בבית-הספר היה מגעיל למדי, והנוגעים לדבר יודעים בדיוק מדוע. היה גם מבחן שלא ידעתי עליו, וזה רק הוסיף. בלע.
החלטתי לפצות את עצמי אז גררתי את עצמי לקניון הסיטי מול ביה"ס והוצאתי 58.90 ש"ח כפי שכבר סיפרתי.
הגעתי הביתה והחלתי במבצע שאני מתכנן כבר כמה חודשים, לצרוב סוף-סוף את אוסף פרקי הבאפי שלי על דיסקים, מחולקים לעונות. הפרקים תפסו לי כ"כ הרבה מקום על המחשב, והצורב שלי התקלקל, אז אבא הביא את הנישא (שיש בו צורב משלו) וכך במשך כמה שעות טובות עבדתי על שני מחשבים, באחד מכניס ומוציא דיסקים לצריבה ובשני שומע מוסיקה ומדבר.
אני שמח להודיע שהמבצע סוים בהצלחה ויש לי עכשיו את כל שלושת העונות הראשונות של באפי בדיסקים (סך 17) (פלאס העונה החמישית שהיתה לי עוד מזמן). ועכשיו הגיע הזמן להמשיך להוריד את הרביעית. מוהאהאהא.
אחר-הצהריים העברתי שלוש שעות עם ניצן באייסיקיו, שלוש שעות מדהימות כרגיל, והספקתי כבר לשכוח מהמצברוח המציק, לטובת שמחת חיים ותאווה לבורקס.
כשניצן נטשה אותי (בסצינת פרידה קשה במיוחד, היו הרבה דמעות ודם), ישבתי לכתוב את ביקורת המוסיקה הראשונה שלי (ארמוז שעוד תשמעו ממנה), ואח"כ פניתי לארוחת הערב הדשנה שלי, שהרכיבה דג, פיצה, ו - היי מה אני רואה שם? בורקסים! בדיוק מה שחלמתי עליו.
לאחר ארוחת ערב ממלאת ומעייפת פניתי לרביצה ממושכת מול הטלויזיה (אה כן, זה המקום לספר שבברירת המחדל שגיא לא יוצא בערבי שישי, והוא טוען שזה מבחירה).
ועכשיו אני פה.
זולל קאפ'ן קראנץ'.
אבל העיניים נעצמות והידיים נופלות, אז אני חושב שבשעה הקרובה אני אסגור את העסק.
מחר יש לי מתמטיקה ללמוד.
חיים.
Blur - Best Days
חלק מהזכויות שמורות