(עכשיו ארבע בבוקר, ואני עייף ומטושטש. נא להתייחס בסלחנות)
נו, מה אתם יודעים. שגיא כותב על סקס ופמיניזם. תשלח לאייל.
ועכשיו, אלקין יגיב:
סימון דה-בובואר הגדירה בזמנה את ההבדל בין מין למגדר: המין הוא אחד הכרומוזומים שקיבלנו במתנה מהורינו היקרים. הוא קובע אם נשתין בעמידה או בישיבה. המגדר הוא תוצאה של חינוך בעיקר, והוא קובע אם נדבר על אופנה וטלנובלות או על ספורט ומכוניות.
משנות השישים, גבולות המגדר הולכים ומטשטשים. החברה מוכנה, במידה זו או אחרת, לקבל נשים כיצורים מיניים, מוכנה לקבל מתאגרפות ותופרים (לא במידה שווה, אבל זה כבר נושא אחר ליום אחר), מוכנה לקבל הומואים ולסביות, ובמידה פחותה יותר גם טרנסקסואלים וטרנסג'נדרים למיניהם.
אחת התוצאות של טשטוש גבולות המגדר היא חוסר היכולת שלנו להכליל משהו כלפי אחד מהמינים. פזית חושבת שכל הנשים כולן מפנטזות על אותו גבר שרירי וחסון שיקרע אותן? היא מוזמנת, אם כך, לפתוח מילון פסיכיאטרי תחת הערך "פראפיליה", ולהשתאות אל מול כל מה שנשים מסויימות (וכנראה חלק לא מבוטל מהן. קשה לדעת כמה בדיוק, כי רוב האנשים לא ששים לדווח על דברים שכאלה) מעדיפות על פני אותו גבר חסון.
פזית היא לא יותר מאשר הגרסה הנשית למאצ'ו - אותו גבר שמפנטז על כיבוש אישה כנועה. היא עושה עוול נוראי לכל אותן נשים שלא עונות להגדרת המגדר החדשה שהיא מנסה לשרטט.
כל אותם פסיכולוגים אבולוציונים (פסאודו-מדע לכל דבר, אם תשאלו אותי) ימהרו לומר שיש פה משהו אבולוציוני - בתוך כל אישה מסתתרת אשת מערות כנועה וצייתנית, ובתוך כל גבר מסתתר איש מערות קשוח ופרוע שיגרור אותה בשערות למערה, וילך לצוד דובים ביער.
ובאמת, יכול להיות שאנחנו לא יותר מבבונים גבוהים וזקופים עם תחת לבן. הייתי מעדיף לחשוב שרובינו יכולים, ומצליחים, להיות הרבה יותר.
אם יש דבר אחד שדה-בובואר לימדה אותנו, זה שגברים הם מכדור הארץ, ונשים הן מכדור הארץ. כולנו יצורים מיניים, וכולנו יצורים רומנטיים. כולנו מונחים אך ורק על ידי ההגיון, וכולנו נסחפים על ידי הרגש. כולנו צדים, וכולנו מקננים. הגיע הזמן שנלמד לחיות עם זה.
אלקין סמסא - הג'וק והאגדה מחק 17.03.2003 12:40
נו, מה אתם יודעים. שגיא כותב על סקס ופמיניזם. תשלח לאייל.
ועכשיו, אלקין יגיב:
סימון דה-בובואר הגדירה בזמנה את ההבדל בין מין למגדר: המין הוא אחד הכרומוזומים שקיבלנו במתנה מהורינו היקרים. הוא קובע אם נשתין בעמידה או בישיבה. המגדר הוא תוצאה של חינוך בעיקר, והוא קובע אם נדבר על אופנה וטלנובלות או על ספורט ומכוניות.
משנות השישים, גבולות המגדר הולכים ומטשטשים. החברה מוכנה, במידה זו או אחרת, לקבל נשים כיצורים מיניים, מוכנה לקבל מתאגרפות ותופרים (לא במידה שווה, אבל זה כבר נושא אחר ליום אחר), מוכנה לקבל הומואים ולסביות, ובמידה פחותה יותר גם טרנסקסואלים וטרנסג'נדרים למיניהם.
אחת התוצאות של טשטוש גבולות המגדר היא חוסר היכולת שלנו להכליל משהו כלפי אחד מהמינים. פזית חושבת שכל הנשים כולן מפנטזות על אותו גבר שרירי וחסון שיקרע אותן? היא מוזמנת, אם כך, לפתוח מילון פסיכיאטרי תחת הערך "פראפיליה", ולהשתאות אל מול כל מה שנשים מסויימות (וכנראה חלק לא מבוטל מהן. קשה לדעת כמה בדיוק, כי רוב האנשים לא ששים לדווח על דברים שכאלה) מעדיפות על פני אותו גבר חסון.
פזית היא לא יותר מאשר הגרסה הנשית למאצ'ו - אותו גבר שמפנטז על כיבוש אישה כנועה. היא עושה עוול נוראי לכל אותן נשים שלא עונות להגדרת המגדר החדשה שהיא מנסה לשרטט.
כל אותם פסיכולוגים אבולוציונים (פסאודו-מדע לכל דבר, אם תשאלו אותי) ימהרו לומר שיש פה משהו אבולוציוני - בתוך כל אישה מסתתרת אשת מערות כנועה וצייתנית, ובתוך כל גבר מסתתר איש מערות קשוח ופרוע שיגרור אותה בשערות למערה, וילך לצוד דובים ביער.
ובאמת, יכול להיות שאנחנו לא יותר מבבונים גבוהים וזקופים עם תחת לבן. הייתי מעדיף לחשוב שרובינו יכולים, ומצליחים, להיות הרבה יותר.
אם יש דבר אחד שדה-בובואר לימדה אותנו, זה שגברים הם מכדור הארץ, ונשים הן מכדור הארץ. כולנו יצורים מיניים, וכולנו יצורים רומנטיים. כולנו מונחים אך ורק על ידי ההגיון, וכולנו נסחפים על ידי הרגש. כולנו צדים, וכולנו מקננים. הגיע הזמן שנלמד לחיות עם זה.