n0where

קשרים מתרופפים ואנשים מתרחקים, שגיא. זה הטבע שלנו. אנחנו הולכים לפי מסלולים שנקבעים עבורנו (בי"ס-צבא-הודו-אוניברסיטה-משברגילהארבעים-קבר), בהם אנחנו מכירים אנשים חדשים, והם שגורמים לנו, מה לעשות, להתנתק מהישנים. כי גם החבר הכי טוב שלך מהתיכון מכיר אנשים עכשיו, כשהוא במדים ורחוק ממך פיזית, ובני אדם לא אוהבים להתמודד עם עומס. רוב בני האדם משאירים לעצמם מספר מצומצם של חברים קרובים לכל תקופה כזאת, וזה כמובן אומר שהרבה נפלטים בדרך.

זה לא אתה, שגיא. אפילו אם נסגרת מתי שמביני עניין היו ממליצים לך להיפתח, אפילו אם לא התקשרת מתי שהיה לכאורה הכי מתאים, אפילו אם מצאת כל סיבה אחרת להפנות אל עצמך את האצבע המאשימה. אנשים מתנתקים זה מזה, וחוץ ממקרים בהם ברור שמישהו עשה משהו שלא ייעשה, זה בדרך כלל לא אשמתו של היחיד. החיים הם אוסף של נסיבות, ואתה לא יודע את מי תכיר מחר. תאהב את החברים שיש לך, תרים טלפון למי שחסר לך ותפסיק לדאוג. לא שמעת את זה ממני, אבל יהיה בסדר. באמת.

אבל האתר שלך תמיד ישאר נקי וכיפי (בלי שמץ של התחנפות, למרות שהיא לא נוראית כל כך).

זה לא בלתי נמנע.

מבינה ללבך.

זה קורה, ועד כמה שהמוח יודע שככה זה בחיים. הלב, אוי הלב. הוא אף פעם לא יהיה מספיק אינטליגנט (או שאולי לא) בשביל להבין את זה.

מה עושים?.. פשוט מאוד. תופסים את עצמך בידיים ובוחרים, ביודעין. או שנותנים לעצמך להמשיך באותה דרך בה אתה מאבד את הקשר - או שאתה מחליט שאתה עושה ופועל כנגד ההתנתקות (ולא, זו לא תגובה פוליטית, ת'נק יו וורי מאץ'). בכל מקרה שלא יהיה - שום דבר לא הולך להיות אותו הדבר בגין העבודה הפשוטה שזה כבר לא אותו הרגע שעליו אתה חושב.

תגובה מיותרת לחלוטין, אני מכירה בכך.
אבל הייתי חייבת.

[וד"א, איך אתה יודע שבנזין זה משכר? יש לך נסיון בדבר? :) ]

ובכן, אני רק עכשיו הולך לי אחורה ועובר על ידיעות, ו - שגיאז, החיים הם דבר אכזר. זה שלא נגישים תמיד, שלא מדברים תמיד, לא אומר שהקשר מתנתק. כי עדיין נפגשים ומדברים פה ושם..