אנשים נעלמים... זה קורה לכולם. אבל הקשר שלהם לעולם שלנו הוא בזכרונות. בזכרונות טובים שאנשים טובים השאירו.
בהרגשות שהם עדיין גורמים לך להרגיש. כאילו היו חיים.
הוא עדיין חי-בלב שלך.
גם סבא שלי הוא כזה שאמנם נהנה לספר על כל חידוש טכנולוגי שהוא שומע עליו, אבל בפועל הוא מהאחרונים שהחזיקו בביתם טלוויזיה שחור-לבן וטלפון מחוגה.
אני פשוט מנסה לא לחשוב על זה שהוא עלול כל יום ללכת. השריד האחרון לדורו אצלי במשפחה (הסבים והסבתות האחרים הלכו לעולמם מזמן).
נצל את זה שלפחות סבתא נשארה לך, חזק את הקשר איתה, אל תחשוב שחטאת במשהו כשלא התקשרת אליו דווקא השבוע - הרי זה הגורל. העיקר, דע שהיו ביניכם היחסים הכי טובים שיכולים להיות לסב ונכד. אני לא בטוח שאני מרוצה מתדירות המפגשים ביני לבין סבי, אולי פשוט נולדתי מאוחר מדי מכדי להיות קשור אליו באמת כמו שאחיותיי היו.
באיחור. אבל עדיף מאוחר מלעולם לא.
בדיוק חזרתי מהאזכרה של הסבא שלי. הלך לעולמו כשהייתי בכיתה ב'. אני זוכר את הזקן הלבן שלו. אני זוכר את הקול מלא הכוח שלו. הוא תמיד נראה לי כמו רועה צאן כריזמטי כזה עם הרבה חוכמת חיים.
אני זוכר איך אמא אמרה שאני לא הולך לבית ספר באותו יום. אני זוכר שעמדתי עם בני הדודים שלו מול תמונה שלו שהונחה על המיטה של סבתא, ושהשתדלתי נורא לבכות, כי הרי הוא סבא שלי, וידעתי שאני כולה ילד קטן, אבל נורא רציתי להיות כמו אבא, קשור נורא לסבא.
אני לא מאמין שקיימת קנאה בריאה. אבל אם קיימת, אני מקנא בך שזכית להקשר לסבא שלך, מספיק כדי לכתוב את הפוסט המרגש הזה, מספיק כדי שתהיה לו נגיעה בחייך. נראה שככל שעובר הזמן כבר אין מסביבי אנשים עם העוצמה הזו, שאני זוכר מאז. וכמה חסרה לי דמות רועה הצאן המתוחכם והמפולפל שסבא יכל להיות לי, היום.
שגיא היקר,
כן, יקר!!! קראתי את דבריך המרגשים ולא הפסקתי לבכות. גם עכשיו הדמעות זולגות בלי סוף. אתה מצליח להביע עצמך בצורה כה מרגשת, עניינית ובוגרת. כמה עצוב שסבא שלך לא יכול לקרוא כעת את תחושותיך. אשריך שזכית בסבא, שהוא אדם כה מיוחד. סבא שלך ודאי אהב אותך מאוד! אני מאחלת לך שתהיה מאושר ושמח. הלואי שהמסורת והמנהגים של סבא גבריאל, כפי שציינת, ישמשו לך אור ונתיב בכל דרכיך. בהצלחה בהמשך ,שתדע ימים טובים.
אריק מחק 05.03.2005 03:26