n0where

אני בא מהצד הכי הפוך של מה שכתבת עליו אבל אהבתי ונהנתי לקרוא את מה שכתבת ואפילו מסכים עם לא מעט דברים.
בכל זאת יש לי שתי הערות:
1. הקטע של הצפיפות אוכלוסים של הערבים - גם אם אצלי בבנין שבו יש 12 משפחות היינו גרים בקומה אחת היו אומרים שאנחנו גרים צפוף. אני מוכן לצאת איתך לסיור ביהודה ושומרון . נראה ביחד איך יש שם משפחות שלמות על דירות צמודות קרקע. חיים יפים, אבל במדינה קטנה כמו שלנו כדאי לגור ברבי קומות...
2. כתבת: "אם יקרה משהו, ולא משנה מה, ויהרג חייל או שוטר בהתנתקות הזו בגלל ההתנגדות של המתיישבים - ביום השחרור שלי אני לוקח את כל מה שיש לי ועוזב את המדינה הזו, ולא חוזר אליה לעולם. " ומה אם יקרה משהו וייהרג אזרח בהתנתקות הזאת בגלל הנחישות של החיילים לפנותם - גם אז היית עוזב את המדינה או שאז היית נשאר בבית?

1. אני משרת ביהודה ושומרון ומכיר כמעט כל כפר בגדה וגם ביקרתי בלא מעט מהם. אני יכול לספר לך על וילות ענקיות עם בריכות ברמאללה, אבל אם נרד רגע ארצה נבין שזו לא רוב האוכלוסיה, והרוב שם גרים בתנאים לא תנאים. אין לי כוח לפרט אבל רק אציין שלא ראיתי מקום שהוא עצוב יותר מהמראה של מחנה פליטים בארץ הזו.
2. יש הבדל בין אזרח שנהרג בגלל מאבק שלו עם כוחות הביטחון ובין אזרח שיוצא באלימות נגד חייל שמשרת אותו ואת המדינה שלו, נגד הבנים של המדינה הזו, נגד הממסד שטיפח אותו ארבעים שנה.
אז לא יודע אם הייתי עוזב את המדינה, אבל זה לא מפחית מהחומרה ובהחלט הייתי עושה על זה חשבון-נפש.

וככלל, אני לא עד כדי כך חד-צדדי כמו שמתאר כאן הפוסט הזה. אבל. ככה זה יצא לי. מה לעשות.

הוצאת לי את המילים מהפה, וזה אפילו בלי שהן היו שם קודם.

מסכים עם כל מילה, פשוט ככה.
אמנם אין לי נסיון בשטח הזה, או נסיון בכלל.

אבל בכל מקרה, צריך להבין כי רוב אלו שהתנגדו באופן אלים הם מתסננים. אנשים קיצוניים ומשועממים בעלי מסר פוליטי שקשה להעביר בדרך אחרת.
אז כן, מתיישב זה או אחר צעק על חייל, זה לגיטימי באופן מעוות שכזה.
לשפוך חומצה זה משהו אחר לגמריי כמובן, אבל צריך לזכור שרוב האוכלוסייה התפנתה ברצון.

"אני מבטיח לכם דם ודמעות", כתב חנוך לוין, אי אז כשהקימו חלק מההתנחלויות ששלושים שנה אחרי נזכרו לפנות.
נכון, יש לנו ארץ מיוחדת, אך מזוכיסטית בכל מה שקשור בסירוב להקדים תרופה למכה. הכל מעט, מאוחר.

על כל פנים, אהבתי את הרעיון שלך. נתראה בדיוטי פרי. תביא איתך ספרים מעניינים למטוס.

מסכימה איתך, כמעט לחלוטין.
השתחררתי שבועיים בדיוק לפני יום ההתנתקות מקבע, וגםןהתנדבתי להשאר לעזור בפינוי אבל לא הייתי נחוצה. פחדתי בכל רגע שיפגעו בחיילים, כעסתי על הצורה שדיברו אליהם, אל חברים שלי (! איך הם מעזים !) , אבל לא הייתי קמ ה ועוזבת.. בשופ פנים ואופן.

באמת היית מסכימה לגדל פה ילדים שילכו לצבא ואולי יפגעו בגלל שציבור מסוים, שאגב את מממנת לו את הבתים המפוארים ובתי הספר הגדולים ושאר החיים הטובים, עלול להתרגז ולפגוע בו?

התנתקות זה מה זה אאוט. אולי תעדכן?

אולי.