מזדהה. מנסה להבין את הסוגייה הנ"ל בעצמי. אני חושבת שזה המחסור בצורך, המחסור במעש קריטי. לא יקרה שום דבר אם אני לא אקום עכשיו, ואשן עוד קצת. לא יקרה שום דבר אם אני לא אהיה נורא ערנית. פעם - אם לא הייתי ערנית, היו חברים מסביב שיעירוני. עכשיו? עכשיו יש את הנאדג' באטן (האהוב עלייך).
רק אני הייתי מספיק טיפש כדי לא לקחת אפילו יום חופש אחד אחרי השיחרור... ישר אחרי החפש"ש התחלתי לעבוד. האמת שבצבא אפילו הייתי מקבל יותר שעות שינה. עכשיו אני קם כל יום ב-6:10 בערך.
אחד מחק 17.02.2007 22:30