יום שבת, 1 במרץ 2003 10:46 

הבגרות בע"פ באנגלית היא דבר נורא.

"אין כמו הריגוש של אמן כשהוא מסיים יצירה ולוקח צעד אחד אחורה כדי להביט בה כשהיא מושלמת" ניסיתי להסביר לבוחנת בע"פ בקיץ שעבר, אך כל מה שיצא לי היו שברירי מילים באנגלית. "אני חושב שזה קורה בכל תחום בחיים, בין אם אמנות פר-סה של צייר שמבקר בגלריה של עצמו, ובין אם בארכיטקטורה, בעריכת דין ואפילו בתכנות".

היום אני כבר רוצה לקחת בחזרה את המשפט הזה, גיליתי שהוא לא כ"כ נכון. את אותו פרויקט ""סודי"" סיימתי לחלוטין אתמול בצהריים, לאחר יום מיותר לחלוטין בבצפר. סיימתי את כל הקוד, שלחתי לממונים עליי והחלטתי בגבורה ללכת לישון.

בשמונה הטלפון צלצל והעיר אותי. לא הספקתי לענות. פתחתי מסך וקיבלתי הודעה מאותו בוס "למה אתה מסנן שיחות?!".
"אה, זה היית אתה? ישנתי." "אז הערתי אותך? יופי!".
וכל זה בשביל שאלה פיצפונת שבהחלט יכלה לחכות שעה קלה
מאוחר יותר בלילה, לאחר שנפרדתי מניצן שהעבירה לי את הערב בנועם באייסיקיו, שוב החלטתי ללכת לישון. בשתיים ורבע בלילה, בעוד אני במיטה נאבק בשמיכה, שוקל נושאים לחלומות - הטלפון שוב מצלצל. "שגיא, כלום לא עובד!" "הא, מי זה?" "שגיא, הסקר מעפן!" "מה הבעיה בסקר?" "הוא מעפן!!".

שמתי את המכשיר על שקט והפעם ישנתי כמו שצריך. כשהתעוררתי לפני כשעה, שוב קיבלתי תלונות באייסיקיו.
איפה איפה היא, ההרגשה ההיא של אמן כשהוא מסיים יצירה? האם זה אפשרי בכלל לסיים יצירה בלי להתחשב בתלונות של כל הסביבה? ומה אם "הסביבה" היא זו המפרנסת אותך?

באותה בגרות, אגב, קיבלתי 89. וזה הוריד לי את ציון הבגרות ל... 89. מזל שהיה לי מגן גבוה.

ועכשיו אפרוש כדי לסיים למלא את הטפסים של יחידה מסוימת במודיעין, שאני אמור לשלוח עד ה-1/3/2003.

ו - אה כן, חזרתי.

Gorky's Zygotic Mynci - The Girl I've Always Known

(10 תגובות)