יום רביעי, 25 בדצמבר 2002 03:40 

14 הימים של סוף דצמבר ותחילת ינואר זכו באשדוד לכינוי "הימים הגשומים". למעשה, שבועיים שמהווים את שיאו של החורף האשדודי מרוב הבחינות.

עיר הבירה של ממלכת אשדוד ממוקמת על החוף, במרחק קצר ממדבר הנגב היבש, והיא בנויה על שטח נמוך יחסית לשאר האזורים המיושבים בסביבתה. מכאן, שהחורף האשדודי הממוצע מתאפיין בכמות משקעים נמוכה יחסית לערי הצפון או לגוש-דן, ובטמפרטורות זהות לאלו המאפיינות את תל-אביב וסביבתה. אשדוד לא זוכה לגשמים מרובים כמו בגולן והגליל הממוקמים בצפון, או לשלגים המאפיינים את ירושלים או באר-שבע היושבות על הרים.
החורף האשדודי הוא חורף-לייט.

ובזמן שהלכתי אתמול עם אלקין ברחבי רחוב רוגוזין, רחוב יוקרתי המשלב רמה מסחרית גבוהה עם מגורים אשדודים טיפוסיים, רחוב עם איכויות אירופאיות רבות, בצהריים די בהירים כמה דקות לפני שהגשם התחיל לטפטף לתוך היום, הכה אותנו החורף האשדודי בפנים, כשעברנו בסביבת ארמון החורף של אינג' צבי צילקר.

למלך אשדוד האחד והיחיד יש משהו עם דובים. אומרים שבילדותו נהג לצאת עם אביו לציד דובים ביער שמאחורי גבעת הטילים, וכשנפגע האינג' המכובד מכדור שנפלט לאביו מרובה ההרדמה, עבר מוטאציה קלה עם דוב שעבר בסביבה.

מאז, אינג' צבי צילקר מתפקד כרגיל בתקופות החורף, ובקיץ הוא נכנס לתרדמת ארוכה של כמה חודשים. בדיוק כמו דוב ממוצע, אבל ההפך. יש לו גם סלידה חמורה מדבש (מפעל הדבש האחרון שישב באשדוד עלה באש בשריפה מסתורית ב-1913) והוא נוהג לעשות ציפורניים מדי יום שני באימפריית הקוסמטיקה של דודה שלי במרכזון רובע ד'.

את הרעשים שחשבנו ששמענו אלקין ואנוכי, זיהינו רק כדבר אחד: התעוררותו של הוד רוממותו אינג' צילקר. אכן כך, אתמול התעורר צביקה שלנו מתרדמתו הארוכה בדיוק כשעברנו על-יד ארמונו המפואר.
בדיוק דקה לאחר שהתעורר הצילקר, החל לטפטף הגשם שהאיץ בנו ללכת מהר יותר, אלקין לכיוון ביתו ואני לכיוון תחנת האוטובוס שלי. הגענו והסתגרנו בביתינו בזמן שהגשם שהחל בצהרי יום שני נכנס לתוך צהרי יום שלישי.

היום, כשהייתי במרכז הקריה, שם צפיתי במי שמכר לי את השוקו החם שלי כשהוא סוחר בדולרים עם אזרחים לא-חוקיים מהמזרח הרחוק, וניסיתי להסתתר מהגשם החזק, אני נשבע שיכלתי לראות את צילו של אינג' צילקר על בניין העיריה החדש שבסיטי. הוא השמין קצת.

אנחנו נכנסים, יקיריי, לתקופה חדשה בשנה האשדודית. תקופה בה אנו חיים לצידו של הגדול מכולם, תקופה בה מלכנו מסוגל להיות אחראי לעירו ולבצע בה את השינויים שתכנן בחלומותיו, תקופה בה אני מקווה שהפסקות חשמל בבית-הספר המלכותי מקיף ג' אשדוד על-שם רוגוזין ימנעו ממני לעבור עוד מבחן או שניים.

החורף האשדודי הוא חורף שלא נראה במקום אחר; הוא חורף קסום, חורף אגדי, חורף שמביא עימו לא רק קור, גשם, תנורים ושוקו חם - אלא גם מלכים, אויבים, נסיכות וגובלינים קטנים בשם משה.
אתם מפסידים.

(אין תגובות)