יום שבת, 3 במאי 2003 07:00 

בוקר.
השעה: שמונה וחצי.
אני: אובר-סליפינג, כי אמור להתחיל בתשע בכלל.
הטלפון מצלצל.
אני עונה בקול הבוקר המרנין שלי.
זה אלקין.
"מתחילים בעשר במקום בתשע, עם המבחן במתמטיקה שנדחה מיום רביעי."
"לא."
"זה מה שאני אמרתי, אבל ככה הודיעו."
"לא, אלקין. לא."

השעה: שמונה שלושים וחמש.
שגיא מקפץ בזריזות בין המקלחת (מצחצח שיניים), המחשב (צועק על אלי שיש מבחן במתמטיקה) והמטבח (מכין קפה).

השעה: שמונה וארבעים.
מולי על המיטה, מחברת מתמטיקה, שני ספרים פתוחים, עטים, סרגל, מחשבון. שמיכה.
עדיין חצי מנומנם, בלי מצב רוח בכלל, לא מבין מה קורה לי, אני פותר שתי מתכונות ברצף.
וגם לא מצליח במיוחד.

השעה: עשר ושלוש דקות.
אני יורד מהאוטו של אבא שהסיע אותי במהירות כדי שלא אאחר למבחן. הנעליים לא שרוכות, עליי זרוקה חולצה מכוערת ששלפתי מהארון בשניה שלקחתי להתלבש.

השעה: עשר וחמש דקות.
אני צועד בשביל לבית הספר.
אולגה עוברת מולי, מחייכת.
"לאן את הולכת?"
"שגיא, איפה היית בספרות?"
"אמרו שאין, ויש מבחן במתמטיקה"
"אין מבחן במתמטיקה."
"."
"היו הרבה שבאו. לא יודעת מי התחיל את השמועה"
"אני רוצה להרביץ לך."

השעה: עשר ושבע דקות.
אני מחוץ לכיתה שלנו.
אלקין עומד שם, מסתכל בתמונות מפולין.
"אלקין, הרבצתי לך פעם?"
"צריך להרביץ לליזה, היא זו שהודיעה לי"
הוא מסתכל עליי במבט הממזרי שלו. כל כך התאפקתי.

---

המון, המון, המון, המון, המוני תודות לרחלי, נופר, בריט, אלכס, דימה, דימה השני, ליאור, ענבל, ניטסן, ת'ום, שי, אלון, רועי. ניצן.

Radiohead - There There

(22 תגובות)