להתעורר על כוס תה זה רעיון נוראי. מילאתי אותו בסוכר וגם הכנתי אותו בכוס הקפה הרגילה שלי, כדי שאני לא אשים לב, אבל זה עדיין תה. אדום כהה, כבד, מדכא, רותח.
אני שותה בעיניים עצומות וחולם על כוס קפה הפוך טובה, או על איזה שוקו קר ונפלא (עם כמה קוביות קרח וקצף מלמעלה. וקשית כמובן), או קערת Cap'n Crunch וחלב לארוחת בוקר.
אבל שותה את התה.
זה היה אמור להיות יום נפלא. בבוקר נקבעו לי מיונים ליחידת פרויקט גאמא במודיעין, עד 16:30. בשעה הזו ניצן באה לתל-אביב, אנחנו מסתובבים קצת כמה שעות, ואז בחצות אלקין ועדי מצטרפים וכולנו נוסעים להופעה של שי נובלמן בבארבי. אפילו שי ידע שאני מגיע.
אבל זה לא ממש עבד.
בשש בבוקר קמתי, כמתוכנן אמנם, אך אחרי שעתיים שינה בלבד. שאבתי נס קפה במהירות וטסתי לתחנה המרכזית לתפוס אוטובוס לתל-אביב. תפסתי אחד, אבל מאוחר מעט.
לבית השריון הגעתי בסופו של דבר באיחור של ארבעים דקות. בפנים: כולם כותבים. אני כבר חושש שהפסדתי את ההזדמנות שלי. אבל החיילת בכניסה אמרה שמה שהם כותבים הוא למעשה הטפסים שכבר שלחתי בדואר מזמן. מסתבר שאני בין היחידים שבאמת שלח אותם כמו שהיה צריך.
אחרי הרבה זמן בו סתם ישבתי והמתנתי, מנסה לא להרדם, הכנס התחיל. סרט על המודיעין, שראיתי כבר יותר מדי פעמים. הרבה מרצים במדים שאומרים את אותם דברים שאומרים בכל מיונים ליחידה. הסבר על מהו פרויקט גאמא לא היה בדיוק.
מבחנים.
המבחן הראשון היה מבחן אמריקאי ברובו, מחולק לחמישה חלקים, הכל בנושאי המחשב: חומרה, חלונות/דוס, יוניקס/לינוקס, מונחים בתכנות, רשתות ותקשורת.
על רשימת הנושאים הללו שמעתי כבר ממישהו שעבר את המבחנים, ומאוד חששתי שאני לא מומחה מספיק באף אחד מהנושאים. אולם כפי שהסתבר לי מהאזנה שקטה בהפסקות, כל אחד מהמשתתפים בא כשהוא חזק בנושא אחד או שניים, ואת השאר פשוט לא ידע או שניחש תשובות (לא מצאתי אף אחד שידע לענות על החלק של יוניקס).
אני, למזלי, לא חזק באף חלק, אבל ידעתי בכל אחד בדיוק מספיק בשביל לענות על הכל.
המבחן השני היה מבחן בסגנון בחינות הבגרות במחשבים, רק ברמה טיפה יותר גבוהה, עם בחירה של שלוש שאלות מתוך חמש. עשיתי את השלוש הראשונות, מחקתי המון, סיימתי ויצאתי מהחדר לנוח קצת.
אני אומר לניצן שאני לא מרגיש טוב, אבל שנינו מאמינים שזה כבר יעבור במשך היום.
בינתיים חזרתי לשבת בקפיטריה, כשתחושה מאוד מוזרה תוקפת אותי. רצתי לשירותים.
חזרתי לאשדוד. חשבתי שאני אספיק להרגע קצת בבית ואז לחזור לתל-אביב ולהיות עם ניצן וללכת להופעה ולא לבטל כלום.
כשירדתי מהאוטובוס באשדוד, מזג האוויר הנוראי הזה תקף אותי בהרגשה מבחילה. לא הייתי בטוח שאחזיק מעמד, אז התקשרתי לכולם ובצער רב הודעתי שאני לא אוכל להגיע. הכל התבטל בגללי. אה.
עכשיו אני אחרי שלוש מקלחות, לחם קלוי, שינה של 12 שעות והרבה תה - מרגיש קצת יותר טוב. פיזית.
The Coral - Goodbye
- עדיקו עדכנה!! ובגלל שכולנו רוצים שהיא תמשיך ותמשיך ותמשיך לעדכן כמו שפנפנה על ואליום, כולנו נכנס עכשיו עכשיו עכשיו לקישור הזה, נקרא ונגיב בחדווה ונעשה לה חשק. ברור? ברור.
את העדכון הבא אצלי אני אתן כשלעדיקו יהיו 10 תגובות לפוסט האחרון שלה.
חלק מהזכויות שמורות