אם יכרתו לי את אצבעות הידיים
בגלל המחלה,
אני לעולם לא אוכל לחייג בטלפון, להחליף דיסקים, להחזיק כוס בירה, לכוון שעון, לחתום על צ'קים, לדפדף בספר, לקשקש על השולחן, ללחוץ קליק ימני, לענוב עניבה, לחטט באף, לזרוק חצים למטרה, להרכיב לגו, לתת אצבע משולשת, לצחצח שיניים, לגרד בראש, לכסוס ציפורניים, להעביר ערוצים בטלויזיה או לירות באקדח.
**
אני לא אוכל לדבר בשפת הסימנים. אני לא אוכל לדבר עם אנשים חרשים וכך אני מפסיד קהילה שלמה של אנשים לדבר איתם. אני לא אדע בכלל שאהבת חיי היא בעצם עלמה בגילי שאיבדה את שמיעתה בגיל עשר ולכן פיתחה ידע מדהים ורחב וטעם נפלא בסרטים (עם כתוביות) וקראה מיליון ספרים. והיא גם נראית מהמם. ואני לא אכיר אותה כי לא אצליח לדבר איתה בלי קול ובלי אצבעות. וכל חיי אסתובב בעולם בלי להכיר את אהבת חיי.
**
אני לא אוכל להקליד במחשב. לא אוכל לצ'וטט עם אנשים באייסיקיו במשך ימים שלמים ואאבד קשרים נפלאים. לא אוכל לכתוב מאמרים למגזינים נחשבים ולא אוכל לתכנת את הדור-הבא של מערכות הפעלה למחשב. לא אוכל יותר לבנות אתרים בשביל כסף וכך לא רק שבזבזתי זמן רב של למידה של כל אלה, גם אצטרך למצוא תחום אחר לעשות ממנו כסף, ויכול להיות שהוא יהיה הרבה פחות מעניין.
**
אני לא אוכל ללמוד לפרוט על הגיטרה... אני לא אוכל לנגן בכלל. אני לא אלחין את השירים הכי יפים בעולם ולא אופיע מול קהל של עשרת אלפים גרופיות כוסיות בלבוש מינימלי שיעשו עם השפתיים את המילים של כל השירים וירקדו יפה וירימו ידיים באויר כשאני אגיד להן. אני לא אוציא שבע עשרה אלבומים עם אותו השם ולא אצא למסע הופעות בינלאומי עם הלהקה שלי של אוסף נגנים מוכשרים מכל העולם.
נו, אולי בס.
**
אני אקבל אחוזי נכות מצה"ל וישחררו אותי מהשירות הסדיר.
קול.
**
אני לא אוכל לכתוב, לא על נייר ולא במחשב. וכך אני לא אוכל לכתוב את הספר שנכתב לי בראש כבר עשרים שנה. לא אדפיס את הספר הזה לעולם ואף אחד לא יקרא אותו. לא אשב באירוע החתמת ספרים ולא אתבאס כשיגידו לי לשנות אלף דברים כדי שיהיה אפשר למכור אותו. אני אשאר עם מיליארד רעיונות בראש ויום אחד אני פשוט אתחרפן ואני ארצה לקפוץ מהקומה העליונה של עזריאלי. אבל לא אוכל ללחוץ על הכפתורים במעלית אז אני אעלה במדרגות. ואמות בדרך.
**
אני לא אוכל לעשות צורות של חיות על מסך כשמפעילים עליו מקרן. כמובן, אני לא אחשוב על אובדן היכולת הזו עד שאני אתקל באחד המקרנים האלה, ואז כשאני אנסה לעשות שפן, יצא לי משהו דומה יותר לבול עץ. ואז אני אבכה.
**
אני לא אוכל לעדכן את האתר יותר, מן הסתם, וגם אפילו לא אוכל לסגור אותו כראוי או לפחות לכתוב שאני לא יכול לעדכן אותו.
ולכן, אם תראו פעם שאני לא מעדכן הרבה - זה בטח כי כרתו לי את האצבעות.
מאת
ביום שבת, 20 בנובמבר 2004, 08:17.
