גבירותיי ורבותיי

נוניק הפקות מציגים

עד מתי נוב' 03??
פז"מולדת ראשון מתוך שלושה (בתקווה)

לפני שנה ויום סגרתי את האתר הזה, בזמן שעשו לי מסיבת גיוס בהפתעה. חברים מכל הארץ הגיחו לביתי, אנשים שממש לא הייתי מצפה להם, שיגיעו כך, למסיבת גיוס, שלי. קיבלתי שתי מתנות ושמחתי-עצבתי לאור המאורע ולאור מה שיארע.

לפני שנה בדיוק נסעתי עם אבא ואמא ללשכת הגיוס. הנסיעה היתה ארוכה מדי. הציפיה שם היתה ארוכה מדי. ראיתי את ההורים שלי חצי-שבורים.. ונשברתי בעצמי. עליתי על האוטובוס חושש אבל שקט.

היום.
אני בהחלט יכול לומר שעברתי לא מעט בשליש השירות הקצר שלי.
אני יכול להסתכל על השנה הזו ולא להפסיק להיזכר בדברים. באנשים, בימים, בחברים, במפקדים, במסעות, בעבודות, בסבל, בכיף.
אני כל כך השתניתי, אני כל כך לא האדם שהייתי לפני שנה. כל כך.

וכשאמרתי את זה לאנשים לפני גיוס, הם רק פחדו מהמשפט הזה. כי מה לעשות, אנשים לא רוצים להשתנות. אנשים אוהבים את עצמם. גם אני אהבתי את עצמי.
אבל זה לא בדיוק ככה... וקשה להסביר את זה לאנשים שלא עברו הכל עדיין. זה לא בדיוק שינוי, זה רק, לעלות מדרגה אחת. להתבגר טיפה - אבל זה לא אומר להפסיק להיות ילד. לראות דברים חדשים ולהעריך את הכל. לגלות על עצמך כל-כך, כל-כך הרבה דברים חדשים. להאמין בעצמך. להתבגר.
טיפה.

אמר אתמול בשירותרום אחד הדנים של גבעתי, וצדק: כשעוברים דברים כאלה, כשמסתכלים מרחוק וחושבים "אני לא יכול לעשות את זה" אבל אז מסתערים על העניין, כשנכנסים למסע ויוצאים ממנו בשירה עם כל הפלוגה - לומדים משהו על החיים. לומדים שמעכשיו, שום דבר לא יעצור אותך. אם עברת את כל זה, כלום לא יכול לעצור אותך עכשיו. הכל הוא רק מכשול שצריך לעבור.

ותמיד במסע, עוצמים את העיניים וחושבים על הפריסה שמחכה.

אבל די להתפלצן.
רק רציתי לציין, למי שזה לא היה ברור לו עד עכשיו - טוב לי. הצבא הוא לא בית חלומותיי, ואני לא רץ בבית עם סכין בין השיניים ומחפש מחבלים.
אבל, ממש לא רע לי. פשוט כי, אני מבין. אני מבין את ההיגיון ואני מבין מה אנשים עושים ואני מבין איך המערכת עובדת וזה נראה טוב. זה דברים שלא יכולתי להבין לפני שהתגייסתי.
הצבא לא שינה את דעותיי, או את עקרונותיי, או את מה שאני אוהב ושונא, או את איך שאני חושב. לא שטפו לי את המוח ואני יודע בדיוק איפה אני נמצא.
אבל אני חייב להסתדר, כי, אני חייב. ובשביל להסתדר אני חייב להבין, ולהעריך, ולאהוב.

ובלי קשר להסתדרות - השלב הראשון של השירות שלי היה אולי החוויה הכי אינטנסיבית שעברתי בחיים. ופשוט אי-אפשר להסביר את זה למי שלא היה שם.

רק עוד שנתיים...
יש לכם תוכניות לשנתיים האלה?

**

והיום, מה שעשיתי - הוא בגדר מעין סוד קטן שכזה, לבינתיים. אבל בואו רק נגיד, שסגרתי חתיכת מעגל.

Dennis the Menace! n0where!