הערבים האלה יותר חכמים מאיך שהם נראים.
שבוע שעבר היה מאוד נחמד - היתה שבת נחמדה, והיה יום ראשון נחמד אחר כך, והיו גימלים מפתיעים ונחמדים, והיה יום רביעי נורא מצחיק, והיו רמקולים חדשנים ומגניבים, והיה יום חמישי שהתחיל ברע ונגמר נפלא, והיה סילבסטר מוזר ומצחיק וכיפי, והיה יום שבת שקט וביתי וחביב.
יום עסאל ויום בסאל.
-"אתה יודע מה הבעיה אצלכם במדור?"
-"המפקדים?"
-"אמ, כן. אבל התכוונתי לזה שהכל בא בגלים. אני מתכוון, יום אחד אתם יושבים ולא עושים כלום ומסתובבים בכל הבסיס כדי לחפש עציץ, ואז בום - מיליון עבודה ואתם לא ישנים בכלל כמה ימים טובים ואתה חוזר לחדר מקלל את כל העולם."
אולי בהשפעה של התפקיד ואולי לא, נראה לי שגם החיים באים לי בגלים. ככה פתאום היחס מהמפקדים נהפך לבלתי נסבל, הלחץ והאחריות מתגברים לרמות שעוד לא הייתי מוכן אליהן, הזמן הפנוי עם האנשים ביחידה מצטמצם והקשר נחלש.
כל פעם חושב על מישהו באזרחות שנורא רוצה להתקשר אליו. כל פעם דוחה את זה ל"ישר אחרי הדבר הזה". כל פעם נזכר שוב רק באמצע הלילה כשכבר אי אפשר להתקשר.
מערך של פוליטיקה וויכוחים ופרנציפים שטותיים, מסתיר ופוגע במשמעות האמיתית של הכל.
שאולי בעצם אף פעם לא היתה קיימת לגמרי.
אבל, מי אני שאזרוק וכו'.
כמו גולש מאגניב שכזה,
עומד על הגלשן באמצע הים,
נזהר מסערות שלא אעמוד בהן,
מחכה לגל המושלם.
(בחיי שלא התכוונתי שזה יהיה חרוז)
מאת
ביום שישי, 7 בינואר 2005, 07:48.
