פרופורציות
הגיע הזמן להכנס לפרופורציות.
זה רק בית.
לא הרגו אתכם.
לא הרסו לכם את החיים.
לא גירשו אתכם.
לא עקרו אתכם.
ביקשו שתגורו שם, אמרו תודה, נתנו לכם המון כסף, טיפחו אתכם, שמרו עליכם, מתו עליכם, מתו בשבילכם, אבטחו אתכם, ועכשיו, ביקשו שלא תגורו שם יותר. נתנו הרבה כסף. ביקשו. זה המצב.
זה רק בית.
לא הרגו אתכם.
הגיע הזמן להכנס לפרופורציות.
אבל איך אפשר להכניס לפרופורציות אנשים שחיים כבר ארבעים שנה עם יחס של שמונה מאות פלסטינים במחנות פליטים על כל מתיישב יחיד שגר בוילה עם בריכה?
**
"אהובתי, קראו לנו לבלת"ם...
בדרך עלינו על מטען...
את יכולה לקפל את הסדינים...
אני חוזר אלייך בתכריכים...
אולה...
עזה...
עזה'לה..."
כמעט שלושת אלפים איש נהרגו ברצועת עזה בשלושים ושמונה השנים בהן צה"ל יושב בה.
יותר ממאה משפחות הצטרפו למעגל השכול של חללי צה"ל.
אלפיים תושבי עזה נהרגו במקום מאש צה"ל והמתנחלים.
לא הרגו אתכם.
לא הרסו לכם את החיים.
זה קשה, לעבור דירה, לארוז הכל, השקעה של שנים.
אבל לא הרגו אתכם.
זה רק בית.
**
את ההתנתקות העברנו בבסיס. לא קשורים ישירות לפעילות עצמה, אבל עוקבים אחריה במתיחות ומוכנים לכל תרחיש אפשרי. שומרים על השקט בחזית האחרת כדי שהכל יעבור בשלום. צמודים לטלויזיה בכל זמן פנוי וחוטפים את העיתון של הבוקר.
אמרתי לכולם שם, והתכוונתי לזה - אם יקרה משהו, ולא משנה מה, ויהרג חייל או שוטר בהתנתקות הזו בגלל ההתנגדות של המתיישבים - ביום השחרור שלי אני לוקח את כל מה שיש לי ועוזב את המדינה הזו, ולא חוזר אליה לעולם. אני לא מוכן להיות חלק ממצב כזה מעוות ומגעיל. לא מתיישב בדעתי.
וענו לי - זה המצב כאן מאז ומתמיד. תתרגל.
**
יהיו גיבורי מלחמות ישראל עטורי הניצחון חתומים בלב ישראל לדור ודור.
מאת
ביום שבת, 27 באוגוסט 2005, 23:14.
