זה לא כל-כך קל - לעמוד, לשנס, לחזק, לחבק, להכניס, לספוג, להעריך...
זה לא כל-כך קל לעמוד
כשחברים שלך מתים בלבנון.
הראש שלי התמלא בערפיח שחור וסמיך, מצחין מסיגריות, קפה שחור ואבש"ש. אין אופטימיות, אין תקווה, אין פתרון. יש עתיד, אבל הוא מלא ברקטות ובכדורי 7.62.
זה יהיה ככה תמיד - זו המנטרה עכשיו - זה תמיד היה ותמיד יהיה. בכל מקום. בכל צורה. מאחורי הכל. איך לא הבנת את זה מההתחלה, טיפש?
ואתה נקרע.
בין לחיות את החיים האחרים, לנסות לחייך, להנות, לספר בדיחה, לרצות להשתחרר, לראות משהו אחר בטלויזיה, לשם שינוי.
ובין לכעוס על זה שאתה לא יכול להיות שם. לעזור, לתת מעצמך - סליחה - לתת את עצמך, בשביל שיהיה יותר בסדר. קרה ומזלי הוא לשרת ביחידה שפועלת רק באיו"ש, כרגע החזית הקלה יותר של צה"ל. ורק חושב על זה שאם תפרוץ מלחמה אולי אבקש לעלות צפונה.
לא יודע בשביל מה?
.
הפולקה דוטס של נינט מעולם לא היו רלוונטיות יותר.
'סבנטיז-שיק' בכל העולם זה 'יום כיפור-שיק' אצלנו, וזה עובר יפה.
רק לאסקפיסטים שבאסקפיסטים שבינינו באמת איכפת מהשיר החדש שלה (וזה חבל כי נראה לי שהוא קצת חמוד).
הלוואי שכל מה שחשבתי שהם החיים יהיו באמת כל החיים. אולי פעם זה ירגיש ככה.
אבל לא לכולם, הא?
.
דווקא עכשיו, לקחתי רגילה. דווקא עכשיו, אני נוסע לאילת, לחמישה ימים, לכוכב אחד.
אוהב אתכם, מתגעגע -
תשמרו על עצמכם שם, בדרום, בשטחים, בעזה, בצפון, בלבנון, בתל אביב, במילואים, בבית, במשפחה. אתם חייבים לשמור על עצמכם כדי שנוכל לברוח מכאן מתישהו (אחרת על מה אנחנו שומרים לא?).
.
