אכן, החיים נפלאים.
מאת: מישהו אחר בכלל, קוראים אותו m0cker.
הפוסט הזה הולך להיות מעט ארוך, כי יש הרבה אקספוזיציה ומעט זמן.
עלי תחילה להציג את עצמי, אני מניח. אולי נתקלתם בכמה תגובות שלי תחת הכינוי m0cker,שמי בחיים האמיתיים הוא דני. אני ושגיא יושבים יחד באותה כיתה כבר די הרבה זמן, לא מעט בולשיט ספגנו יחד מהמורים (ולא מעט בולשיט החלפנו בינינו גם כן). לאחרונה שגיא החליט להקצות לי פינה שבועית בבלוג החדש (שיהיה במזל).
טוב, מספיק אקספוזיציה, מה היה לנו היום ? הממ, קמתי ב6 וחצי, בסביבות רבע ל8 שמתי פעמיי לכיוון ביה"ס. את השיעוריים הראשונים העברנו די בניחותא, אף אחד לא הקשיב לקשקושים של המורה לתנ"ך שקולה נד בין מלמול לצווחה ללא טווח ביניים ממש כמו מבריח עכברים אלקטרוני. ביום ראשון הקרוב יש לנו "מבחנון" בתנ"ך על מאמר כלשהו שסיימנו ללמוד היום, והיא התעצבנה על שאין אותו לאף אחד (למרות שאני ושגיא דווקא טרחנו לרדת אותו בוקר לספריה בכוונה לצלם, אבל מכונת הצילום הייתה מושבתת).
לא חשוב, נגמר שיעור תנ"ך, השעה 10 הגיעה וזה היה אות לכך שיש לחכות בקרן היסוד לאוטובוסים שייקחו אותנו לבית המשפט העליון (וואה, אולי הייתי צריך להצהיר על זה במילה או שניים לפני-כן). כולנו עומדים בקור האשדודי הפסיבי-משהו, מחכים לאוטובוס של מסיעי שאשא או מסיעי מוטי, אבל במקום, מה שקיבלנו היה אוטובוס ישן ומטונף של חברת סנטורי, שאפילו הלוגו של החברה לא הופיע על הפח החלוד בחוץ האוטובוס. אני ישבתי ליד אבינועם, שגיא ישב ליד אלקין, נדחפנו ונדחקנו לאוטובוס וניסינו להתעלם מהריח המבחיל של האוטובוס בנסיעה.
השעה 12 אנחנו שם. ירושלים סוויט ירושלים, כמה טוב לראות את העיר העתיקה, להריח את אויר ההרים הצלול כיין, לרעוד בקור האופייני (ידעתי שהייתי צריך לקחת מעיל). נכנסנו חיש מהר פנימה, שגיא בחן את האריה העלוב שהתנוסס על הפסיפס שהיה בכניסה, שלא משתווה לזה שהוא יכול לצייר. בלי שהרגשנו נעמדה לה מדריכה או משהו שניסתה לשחק אותה קשוחה ולא ממש הצליחה. היא הפצירה בנו להתנהג כמו שצריך או שהיא מוציאה אקדח ויורה באחד אחד עד שיהיה מספיק דם לכסות את הפסיפס האיום הזה בצבע אדום (או משהו בסגנון, אני כבר לא זוכר). זה לא עשה הרבה רושם עלי, אבל משום מה השתרר שקט יחסי שנתן אות לכניסה.
נכנסנו פנימה, צריך לרוקן את הכיסים לפני שעוברים בגלאי מתכות. אסור להיכנס עם תיקים. אחרי הכניסה פנימה, הכניסו אותנו לחדר אודיטוריום שכזה, בו הראו לנו סרט עתיר כוכבים על הרשות השופטת.
התיישבתי כשיאיר לימיני ואיליה לשמאלי ושקעתי בדיון עמוק עם יאיר על משמעות המילה VIDEO2 שהופיעה על המסך הכחול לפני שהסרט רץ. הוא טען שזה יכול להיות vide-02, אני טענתי שממבט חטוף ראשון זה בכלל נראה לי כ videoz (אני צורך יותר מדי דברים פיראטיים לאחרונה). בכל מקרה, הדיון האווילי התמוגג ברקע הרועש והסרט רץ.
עלי להצהיר שזה אחד מהסרטים המדהימים ביותר שראיתי מעודי, האנימציה הייתה מבריקה, ממש לא כמו זו של פאוור-פוינט, גם הקריינית ברקע ידעה על מה היא מדברת ודאגה לשמור על שפה מאוד ברורה ופשוטה, שאנו נבין. הסרט הסתיים לקול מחיאות כפיים ותשואות גורפות, יאיר שלידי בכה ואיליה ברר אם אפשר להשיג את הסרט על קלטת. דבר ראוי לציון בסרט הוא שהרשות המבצעת היא אכן הממשלה כפי שטען שגיא ולא המשטרה (עבר זמן מאז שהקשבתי באזרחות).
נגמר הסרט, חולקנו לקבוצות, הופרדתי משאר הכיתה (וביניהם שגיא) כששלחו 8 מכיתתנו לקבוצת "שאריות" אליה יתלווה שייע, המורה לאזרחות. קבוצת השאריות מהר מאוד התגלתה כקבוצה מובחרת למדי שהיה מאוד כיף להסתובב איתה.
המדריכה הסבירה על הא ודה, אף אחד לא הקשיב, כשבכל פעם שהיא שאלה שאלות הגבנו ברמזים דקים. לדוגמא, אילו מבנים קרובים לבית המשפט העליון ? - הקפיטריה. מה היה התנאי של גברת רוטשילד שתרמה להקמת בית המשפט ? - הקמת קפיטריה. היכן מוכרעים הערעורים ? - בקפיטריה. מהר מאוד סבלנותנו פקעה, הרמזים הפסיקו להיות עדינים, בשלב זה הקפיטריה הייתה התשובה להכל, יכלתם לשאול אותי איך קוראים לי, מה השעה או איפה אפי, זה לא היה משנה.
היא הפסיקה לדבר, אוי כמה שמחנו, עלינו במדרגות, השקפנו מהקיר-חלון ונענו לכיוון הקפיטריה (כך נראה), בדיעבד היה זה לכיוון הספרייה בת 3 הקומות שהתקרה בה בנויה כפירמידה (אם תשאלו אותי זה היה בעצם תדרוך על ארכיטקטורה). ישבנו בזמן שזאתי הסבירה על איזה קייס אחד בו מישהי תבעה מישהו על זה שהוא לא היה מוכן לתת את אישורו שתוליד ילד מאם פונדקאית. משהו מסובך כזה, כבר לא היה לי כוח להתרכז. ואז היא שאלה משהו ומיד עניתי ברפלקס סהרורי "קפיטריה", כולם הרימו ידיים אז גם אני הרמתי. מתברר שהיא שאלה מי חושב שהיא צודקת ולא הוא. צדקתי בפוקס. קמנו.
אגב, אתם יודעים מה ההבדל בין תא זרע ועורך דין ? לתא זרע יש סיכוי של אחד למאתיים מיליון להפוך יום אחד ליצור אנושי...
צעדנו לעבר הקפיטריה, אך חלילה וחס להכניסנו לקפיטריה טרם זמן, תקעו אותנו בדיון מרתק באולם ג'. היה משהו על הקלת עונש לפושע בן 17 ולשני ערבים שנידונו ל10 שנות מאסר כל אחד. באמצע הדיון הצטרפה שאר הכיתה. אחרי כמה דקות סימנה לנו המדריכה לצאת מהאולם. כולנו היינו באקסטזה, קפיטריה, היר ווי קם !
ירדנו במדרגות לקפיטריה, המחירים די גבוהים כמו בקולנוע. אני קניתי לי סנדוויץ', עם משהו שאני לא ממש זיהיתי, ב10 ש"ח. ישבנו ודיברנו על שטויות, מקסים סיפר על הסדנה, שגיא התפעל מתמונה כלשהי על הקיר שנראתה כאילו נלקחה מהאלבום Dark side of the moon, כולנו הסתכלנו על גבי אוכל את ארוחת השניצל והאורז שלו. מאוחר יותר ניסיתי לשכנע את גבי לשתות מלח ישירות מהמלחייה בתחבולה שלא עלתה טוב. תם ביקורנו בקפיטריה.
עלינו חזרה למעלה לאולם ב' שהיה ריק מאנשים, דיברנו על כל מיני דברים, לא ממש הקשבתי כי לא היה תמריץ כמו קפיטריה לצפות לו. נגמר, כולנו יוצאים החוצה, גשם זלעפות בחוץ, אנו רצים לאוטובוסים ונוסעים הביתה. הודיעו על כמה פקקים ברדיו אבל הנהג נמנע מהם.
הנסיעה עצמה הייתה מטורפת על כל הראש, ישבתי עם אבינועם ואיפשהו במחצית הדרך השתגענו לגמרי, הוא התחיל לזמר בקול פלסף ולעשות חיקויים של אריק שרון ואני סיפרתי בדיחות כושלות על 2 אצבעות מצידון. ההוא שישב מלפנינו נגנב, השיא הגיע כששמו שיר של בובי וינטון ברדיו, והתחלנו לתרגם את המילים בקלוקלות מכוונת. היו המון דברים דביליים ואוירה קלילה שכזו, הבנות בקדמת האוטובוס פצחו בשירי ארצישראל כמו "אין מוצא" ו"ארץ ארץ ארץ". כשירדנו מהאוטובוס כאבה לי כבר הבטן מרוב צחוק טיפשי.
הגעתי הביתה, נחתי קצת, אח"כ העברתי שעה בצפייה קלילה בטלוויזיה, ערוץ 10, עד שהתחיל "המורדים" ואז התנתקתי מהטלוויזיה ועברתי למחשב. החיבור לאינטרנט לא עובד כי אחי שוב משתמש בלוגין שלי. הסדרתי את העניין בשיחת טלפון והגענו לפשרה. בזמן שחיכיתי לפינוי האינטרנט כתבתי את שורות אלה.
וכך עבר עלי היום,
מחר מחכה לי יום חופשי, שיעור נהיגה ב10, אח"כ סידורים קטנים בבית ואז מרתון סרטי צ'רלי צ'פלין אצל שגיא.
ומה אתכם ?
Mungo Jerry - In The Summertime
חלק מהזכויות שמורות