יום שבת, 29 בנובמבר 2003 21:41 

כל מי שאוהב לקרוא כאן רק כי אני כותב בכללי וזה לא מרגיש כאילו לקרוא למישהו ביומן, שיעוף מכאן עכשיו. אין לי מקום אחר להגיד את כל אלה.

המספר בצד שמאל לא גדל, הוא רק קטן. עשרה ימים זה טיפה יותר משבוע. זה עובר בלי שמרגישים.
ואני מרגיש שאני עומד להתפוצץ.
אף פעם לא פחדתי כל-כך.
אני נותן עוד צעד קדימה אבל אין לי מושג איפה אני דורך. בעצם, אני יודע שאין שם רצפה אבל דורך בכל זאת. ונופל למטה. ואין אף אחד שיתפוס אותי.

ניסיתי כל מה שיכולתי. עשיתי כל מה שאמרו לי. הגעתי לכל מבחן. עניתי להם על כל השאלות. עניתי נכון. חשפתי הכל בפני ילדים קצת-יותר-מבוגרים ממני לבושים במדי זית. דיברתי בשקט. נלחצתי. בודד במערכה נכנעתי לצבא שלם של יחידות איתור.

מודיעין אלקטרוני, כל ארבע היחידות של פרויקט גאמא, פרויקט שחקים, מסלול יעודי לקצונה של חיל התחזוקה, תלפיות, דוברות ומידע, גלי צה"ל.
הצבא אמר לי "אתה לא טוב מספיק" ועניתי "אם אתה אומר".

עוד עשרה ימים אני באוטו בדרך לבאר שבע. שלום לכם עוד מאות מתגייסים אחרים. אתם בכלל לא כמוני. למרות שכולנו עומדים על פס נע ומקבלים תלבושות זהות, מספרי זיהוי, צילומי שיניים ונשק משומש. אתם בכלל לא כמוני.
להתראות חדר, להתראות רשימת אייסיקיו, נסיעות ספונטניוט לתל-אביב, סרטים מטופשים בקולנוע ובוידאו, רביצה אינסופית על הספה, שילוב אלוהי של כרבולית ופוך, שירים שיורדים למחשב תוך שלוש דקות, אול-נייטרז מרגשים, שידורים חוזרים של רצח מאדום לשחור, כתיבת שירי הייקו אוואנגרדיים, דירוג מספרי של ביורק בכל אחת מהתמונות בעטיפה, חיפוש משהו שאווה ברשימת הופעות בפינגווין, נסיעות קצרות-מפעם-לפעם לבארבי בתל-אביב, הזלת ריר מול ה-iPod שלעולם לא אקנה, הצטדקות מזויפת מול חשבון הטלפון החודשי, בדיקת אימייל אובססיבית, שיעמום תהומי באמצע היום, גילויי אהבה מרעישים, רשימות מטומטמות של דברים לעשות וסרטים לראות ואנשים לפגוש.
כל כך טוב לי עכשיו וזה נגמר בבום, עוד עשרה ימים.
ולפני שתלחצו למטה כדי להגיד שזה לא נגמר, ובטח שלא בבום - קאט דה בולשיט. זה נגמר. כשאתה לא בבית תשעים אחוז מהזמן, ולא פוגש חברים אמיתיים תשעים אחוז מהזמן, ועושה כל מה שאומרים לך תשעים אחוז מהזמן, אתה כבר לא אתה.

אבל כיף לי להיות אני.

(10 תגובות)