ברכבוט לא קורה שומדבר מצחיק
אני אצל שגיא. הוא מספר לי שהוא פגש את האיש מהפרסומט לצבר, ואני נורא מתרגשת. אני אף פעם לא פוגשת סלבים. או סלביות, לצורך העניין. חוץ מפעם אחת שראיתי את בר רפאלי, אפילו הצטלמנו איתה על רקע הבלוקבסטר ברעננה. התרגשתי כה.
באשדוד אין ערסים. ברוך השם. כי אם היה אולי הם היו יושבים איתי במונית מהתחנת רכבת ומציעים לנהג כסף בשביל שהוא לא יתן לי לרדת מהמונית והם ייקחו אותי אליהם הביתה. בשביל מה יש אלוהים, אני אומרת. ועכשיו שגיא אומר לי להמשיך לכתוב. להמשיך לכתוב?
- ללכת לים.
- סרטים שצריך לראות.
- ללכת להופעה.
- לפגוש אנשים.
- לקרוא ספר.
- לעבור טסט.
- להיות במקום.
- להכיר בן אדם חדש.
- לכתוב פוסט בסוף.
אה כן. לשגיא יש תוכים. אחד מהם קירח, יש בזה פן משעשע כלשהו. וגם: שגיא ואלקין רומזים לי שהמגפיים שלי מכוערוט. חהההה. הם סתם מקנאים. הם שניהם היו מתים למגפיים כמו שלי. באסה להם שאין להם סיכוי למצוא מגפיים אדומוט באשדוד.
וגם: דמיינו שהשולחן באמצע הסלון של שגיא זה מדורה ושיחקנו בל"ג בעומר. ומתישהו אלקין יבוא לקחת אותנו לסיור באשדוד, אני עדיין מחפשת את הבתים של הפלישתים.
בקיצור, מה שאני אומרט, יומכיף באשדוד.
אני אחזור ברכבט ואני לא אספיק לבוא לועידה של מרצ ולראות איך מפלגתי היקרה מתפרקת (היא כן. מצמידים לה שם אחר. יהיה מצחיק ואני לא אהייה שם. שיא הבאסה. או משהו). שזה אירוע היסטורי. חיח. חה.
יומכיף לכולכם.
צ'חר, שחר, אביגדורה,
משהו.
חלק מהזכויות שמורות